שבת שלום וחג אורים שמח.
חָלֹום וּמְצִיאוּת
הֶחָלוֹם חִזָּיוֹן מִשְׁתַנֶה בְּלֹא הֶפְסֵק
לְעִתִּים הוּא מְרַתֵּק וּלְעִתִּים מְשַׁתֵּק
וּלְעִתִּים מְחַזֵּק וְגָם מְשַׁפֵּר חוּשִׁים
וּלְעִתִּים מַעֲלֶה וּמוֹרִיד כְּלָא חָשִׁים
אַךְ אֶצֶל נְבִיאִים הֶחָלוֹם דֶּרֶךְ חַיִּים
בְּיוֹסֵף מִן בִּירָא עֲמִיקְתָּא לַמְּרוֹמים
וְלָרוֹב הָחֲלוֹמוֹת אַשׁלָיַת שַׁוְא יְדַבְּרוּ
וּלְעִתִּים מִמְּרוֹמִים לִתְהוֹם יְדַּרְדְּרוּ
אַךְ זֶה הַמּוֹלֵךְ בַּאֲנָשִׁים בַּל יַחֲלוֹם
וּבְחֲלוֹמוֹת שַׁוְא כִּי יוֹלִיכַם לַתְּהוֹם
הֲיֹה הָיוּ נִסִּים בְּיִשְׂרָאֵל לֹא בַחָלוֹם
בְּפוּרִים גָּם בְּחֲנֻכָּה תָּמִיד וְיוֹם יוֹם
לְפִיכַךְ נְבָרֵךְ יָהּ עַל הַנִּסִּים וְהַפֻּרְקָן
שֶׁשׁוּם צָר אוֹ אוֹיֶב לֹא יָזִיזֵנוּ מִכָּאן
אין לסמוך על הנסים לסמוך על מעשים
הטובע נאחז בעת צרה ומצוקה אף בקש הצף על פני המים להינצל . כבר היו דברים מעולם ועמנו למוד נסיון אינו סומך על הנסים אך מברך את ה' עושה הנסים והנפלאות . וכי היו דברים מעולם ועמנו מִשֶּׁפֶל הֵרִים רֹאש וקם, ולא על סמך רק על רק על הכתוב, ה' ילחם לכם ואתם תַחֲרִישׁון, הוא סמך על עצמו והאמין כי ה' לא יטשנו ובעת צרה וצוקה יעשה לרוממנו כי הרי נאמר: "מאשפות ירים אביון", לא כן עם השומר אמונים לאלהיו אלהי שאמר לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך שוב לא תכבה כי הרי אמר הקב"ה בהר סיני ישראל עמי ואני אלהיהם ותמיד יעבור הקב"ה לפניהם והם אחריו, שנאמר: ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ברם על ישראל לזכור את דברי חכמינו ז"ל שאמרו: ה' ילחם לכם ואתם תָּחַרְשׁוּן, שמשמעו איןלשבת בחבוק ידים ולסמוך על הנס. אל נצפה שה' יעשה למעננו , מבלי שאנו נעשה למען עצמנו, דוקא בימים קשים אלה נכון להביא את הפתגם העממי הערבי שאומר: "לָא תְחִט אִידַךּ פִלְ נָאר וּתְאוּל אְנְכָּוֵית. لا تحط ايديك في النار وتقول أي انكويت בתרגום חפשי: "אל תשים ידך באש ותאמר אוי נכויתי ופתגם נוסף שמתאים לימינו אלה כשמשתוללת בחלל מארה צריך להיזהר ולזכור את הפתגם העממי שאומר: אִלִּי בִּסָאוִי בְּאִידוֹ אַלּלא בִּזִידוֹ , الي بساوي بايدو الله بزيدو , בתרגום חפשי "העושה בידו אלהים מוסיף לו" ללמדך שאם לא נזהר ונשמור על כללי הזהירות לא נִנַּצֵּל מן הַמְּאֵרָה כי זה בידינו. עלינו לסמוך על עצמנו ולא על הנסים . משמעות המלה מקץ בפרשהבשבוע החנוכה, זה לשים קץ לשאננות שיש מי שיעשה במקומנו. כי הרי הפרשה מלמדת זאת אתנו את טעות יוסף שטעה כשפתר החלום שר המשקים שהיה אסיר אתו בבית הסוהר, יוסף בקש סמל עליו בבקשוממנו: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך" (וישב מ/יד) ושר משקים לא זכר אותו. לכן ישב יוסף שנתיים נוספות בבית הסוהר שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים … (מא/א) דברים אלה נועדו לחזק את דברי רבותינו: אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי. (מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד:) זה שאנו משננים בחנכה אחרי הדלקת כל נר נוסף יום יום ושרים: מעוז צור ישועתי, להזכיר לעצמנו כי תמיד נלחמנו מעטים נגד רבים, וה"צור" אלהינו הושיענו עזרנו ונאה רק לו לשבח. יוסף עמד בפתויי אשת אדונו, אך אל כאמור סמך על בשר ודם לכן יש וגם צדיק טועה.
הצלחת יוסף משהפכו חלומותיו למציאות.
רש"י מפרש את המלה מקץ,במשמעות מִתּוֹם או מִסּוֹף זמן כלשהו . ועוד, רצה הכתוב להזכיר לנו כי לכל התחלה יש סוף, וכי המהלכים מתנהלים כפי שנקבע מראש על פי "הגבורה".כדי ש"לא לדחוק את הקץ". יוצא איפא כי משמעות "קץ" בכל הנוגע לִגְאֻלָּת עם ישראל היא הפוכה מִ"דְּחִיָּה", לדעת חז"ל משמעותה "קֵרוּב" הגאולה – קרוב ביאת המשיח וזה נחשב לחטא ובצדו ענישה כפי שקרה עם יוסף שבקש מבשר ודם ל"קרב" יציאתו מבית הסהר "דחה" הקב"היציאתו לשנתיים, ברם חכמתו של יוסף וצדקנותו עמדו לו באותה עת ועלה מִבִּירָא עֲמִיקְתָא (מבית הסהר) לְאִגְרָא רָמָא. ל"משנה (לשליט מצרים) לפרעה". ליוסף היתה תכונה של חדירה למוחו של הַזֻּלָּת כך עשה עם שרי המשקים והאופים שהיו אתו בבית הסהר , כך גם בפענח חלומותים בכח כונתו זו. הוא ראה כי האחד מהשרים מאמין כי ישוב על כנו והשני חש כי לא יְכֻפַּר פשעו ויומת. באותו אֹפֶן חדר יוסף גם למחשבותיהם של חַרְטֻמֵּי פרעה, ידע יוסף כי ה"חַרְטֻמִּים" פנו לשאול במתים. רש"י מפצל אם המלה "חרטמים" לשנים: ל-חַר מלשון חָם (גם בשפה הערבית חַר דהיינו חם) או חוֹם ול-טֻמֵּי מלשון עֲצָמוֹת דהיינו מתים, מכאןרש"י רומז כי החרטומים אלה ש"שואלים" בַּ"מֵּתִים" והם לא הצליחו להניח דעת פרעה ולא מצא בכל הממלכה פותר חלומותין עד אשר שר המשקים נזכר ביוסף שפענח לו את חלומו , הוא התיצב בפני פרעה כמכה על חטא על כפיות הטובה כלפי יוסף ואמר לפרעה כמתודה :את חטאי אני מזכיר היום (מא/ח): יש "נער עברי" וכאן יש משום זלזול ביוסף כי "נער" (בערבית וָלָד) שנחשב מצד אחד לכינוי מבזה, אך הוא נער חכם שיודע לפענח חלומות כפי שעשה זאת עמו, גם הכינוי "עבד" מרמז על אדם נִקְלֶה קל ערך– עֶבֶד. רש"י אמר על זה כי מצד אחד שר המשקים משבח ומצד שני מבזה , תופעה זו קבלה ביטוי באמרה מאמרותיו הנפלאות של רש"י: ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. כי הרי שר המשקים שזכר חטאו כלפי יוסף בִּזָּהו בכנותו אותו "נער עבד" וְשִׁבְּחוֹ כמפענח חלומות. וּמִשֶּׁהוּבָא יוסף בצו פרעה מבית הכלא והתיצב בפניו ופענח לו שני חלומותיו על הַפָּרוֹת ועל הַשִּׁבּוֹלִים. יוסף אמר לפרעה כי שבע הפרות דַלּוֹת בשר ודקות שאכלו שבע הפרות הבריאות והיפות וגם שבע הַשִּׁבֳלִים הדקות והשדופת שבולעות את שבע השבלים הבריאות והמלאות , הן שבע השנים הבאות שנות שֹׂבַע במצרים ואחריהן יהיו שבע שנים רעב במצרים, יוסף לא הסתפק בפענוח החלומות הוא גם יעץ לפרעה כך: ועתה יְרֵא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים ופרעה קבל עצתו ואמר ליוסף בהתפעלות: הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל מִמֶּךָּ (מא/מא). ויוסף החכם מיד בקבלו התפקיד הרם יעץ לפרעה להיות דוגמא בפני העם באמרו לו: יַעֲשֶה פַּרְעֹה ויפקיד, יתחיל אצלו להיות דֻגְמָה וּמֹופֶת , יהדק את החגורה אצלו בטרם ידרוש זאת מן העם לקראת שנות הרעב. וכך עשה, הביטוי יַפְקִיד בחילוף אותיות נקראת יַקְפִּיד, על ביצוע זאת אצלו תחלה וכך ישמש פרעה דוגמה ומופת כמאמר ידוע בתלמוד: קְשׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, ואחר קְשׁוֹט אֲחֵרִים: יוסף לא נהג מנהג "עבד כי ימלוך" נהג לפי הכלל והצנע לכת וזכור מנין באת. עוד נוכח בכך בפגשו באֵחָיו שמכרו אותו לישמעאלים הניח דעתם כי הוא לא ינקום בהם, בְּאָמְרוֹ זֶה רְצוֹן הקב"ה ככתוב: הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ויקרא יט/יח)
הנה חלומות פרעה מתגשמים, ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים (מב/נד) והרעב לא פסח על ארץ כנען . וירא יעקב כי יש שבר המצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ,(תעמידו פנים בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שבעים והכל מסתכלין עליכם בתמיה ) רדו שמה (למצרים) ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.(מב/ב) מכאן יעמדו יוסף ואחיו זה מול זה, כשיוסף מְזָהֶה את אחיו אך אחיו לא מזהים אותו. כאן נתנה ליוסף ההזדמנות לנקום באחיו על אשר עוללו לו, אך יוסף הצדיק, גמר אֹמֶר לנהוג ב"לֹא תִּקּםֹ ולֹא תִטֹּר" ברם "ללמד לקח כן". הוא צוה עבדי פרעה להביא את אחיו אליו במעמד משנה לפרעה: וַיַכִּרֵם וַיִתְנַכֵּר אליהם וידבר אתם קשות (מב/ז) וטפל עליהם אשמה כבדה: מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם(מב/ט) כאן אחי יוסףמוסיפים חטא על פשעבדברם אל יוסף שהתנכר להםבאמרם לו: שנים עשר עבדיך אחי בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן (הכונה לבנימין נשאר עם אבינו ) את אבינו וְהָאֶחָד (הכונה ליוסף) איננו. יוסף רואה שאחיו מסתירים את אשר עוללו לו ולא אומרים לו את כל האמת. אף על פי שיוסף לא התכון לנקום באחיו על אשר עוללו לו, בקש לטלטלם ולהפיל פחד עליהם וגם רצה לראות את אָחִיו בנימין, הוא צוה עליהם שיביאו אתם את אחיו בנימין לאמור: ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו…(מב/כא) על זה יש פתגם עממי ערבי: חַבְל אִל כַּזָּאב אָצִיר תרגומו, חבל השקרן קצר. יוסף שומע את ראובן אומר לאחיו וגם-דמו (של יוסף) הנה נדרש (מב/כב) . ברם יוסף בקש לדעת אם אחיו חי ואם אחיו אינם משקרים לו, דרש מהם להביא את אחיו אתם לכשישובו לשבור שבר.פעם נוספת. ואמנם שבו אחי יוסף למצרים עם בנימין, אך בכך לא הוסרכל הפקפוק של יוסף בדברי אחיו ושוב שאל אותם: השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי (מג/כז) . מפגש יוסף עם אחיומלמד כיאכן הדם לא נהפך מים. אפשרלמתוח בקורת אח על אחיו, אבל לא לשנוא אותו. הדרך לשלמות בחיי חברה היא הסלחנות וגילוי אחוה , גם אם פה ושם זה חולק על זה ולשים סיסמתנו "לא תקם ולא תטר" כי אחים אנו על אף השוני בינינו הן בדעה והן בחשיבה. זאת לסכום מוסר השכל , לזכור שאנו לאב אחד שנבחר להקרא ישראל המחבר שיש עולה על המפריד ולמדנו פה מוסר השכל, לזכור מנין באנו ולאן אנו הולכים ומה משאירים אחרינו.
וכי נועדנו לחיות זה בצד זה כאחים אף אִם איננו תמימי דעים כי :
גּוֹרָל אֶחַד לְכֻלָּנוּ עַל חֶלְקַת אֶרֶץ זֹאת שֶׁנּוֹעֲדָה לִהְיוֹת בָּיִת לְכֻלָנוּ וֻבָהּ לִחְיוֹת
הַפּוֹגֵעַ בּזֻלָּתוֹ וּמְזַלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ בְּמֵזִיד פּוֹגֵעַ הוּא בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וְגָם מְעֶרְכּוֹ מוֹרִיד
יֶשׁ וּלְעִתִּים וְהָאָדָם מְחַֻּזר וְאַף מְכֻבַּד וּבְתִּתּוֹ אֶת חֶלְקוֹ יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ מְבֻדַּד
נִתֵּן נָא דַעְתֶנוּ עַל הִתְנַהֲגוּת הֶאָחִים שֶׁחַטְאוּ וְעַל חֶטְאָם לְהַכּוֹת הָיוּ נֶאֱלָצִים
וּבְבּוֹאֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ נִנְהַג כְּטוֹב מְקַיִּם אֲשֶׁר בְּטוֹב דּוֹרֵשׁ
זֶה הַכְּלָל לָאָדָם וְגָּם אֵין בִּלְתּוֹ לְהִזָּהֵר לְבַל יִזְרַע רַע בְּעֵת לֶכְתּוֹ
