שבת שלום קהל קדוש. הַמִּפְקָד
לְהִתְפַּקֵּד כְּדֵי לדָּעָת מִנְיָן הַמִּתְבַּגְּרִים בָּעָם
עוֹד רַבָּה הַדֶּרֶךְ וְעַל הָעָם לְתַפְקֵד פֹּה וְשָׁם
הֵן בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן ולכשידרש מעת לעת
לֹא נִתָּן פְּטוֹר וְאֵין חָרִיג הַמְקַבֵּל עָלָיו לָתֵת
אחד נוֹתֵן מִמִּרְצוֹ וּמִפָּעֳלוֹ ואחר נוֹתֵן מְהוֹנוֹ
וְאֱלֹהִים מְבָרֵךְ הָעָם וְנוֹתֵן לָאָדָם אֶת מְזוֹנוֹ
אֵין לֹאמַר מָה לִי כָּל זֶה וּלְמִי אֲנִי פֹּה עָמֵל
כִּי יָד בְּיָד וְלֵב אֶחָד גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל מִי יְמַלֵּל
אָז הִתְפַּקֵּד אָדָם וְאַל תּוֹצִיא עַצְמְךָ מִן הַכְּלָל
בַּטּוֹב וּבָרָע אָחִים אֲנַחְנוּ וְאֵין זֶה מִזֶּה נִבְדָּל
הִזָּהֵר בֶּן אָדָם וְאַל תְּלַבֶּה לְהָבָה וְאֶשׁ תַצִּיט
בְּעֶת צָרָה וְצוּקָה יָד אֶל זֻלָּתְךָ מָהֵר לְהוֹשׁיט
אָמְנָם הַיַּעַד בְּכִי תִּשָּׂא לַעֲשׂוֹת מִפְקָד
אַךְ עִקָּרוֹ לַעֲשׂוֹת מִבְנֵי יַעֲקֹב עָם אֶחָד
נביאי השקר ותוצאות מעלליהם בפרשת כי תשא
לא בכדי חלק מן העם מתחיל מראשית הפטרת השבוע שבספר מלאכים (א' /יח) עד נביאי האשרה עד אוכלי שלחן אִיזָבֶל, וחלק אחר מן העם מתחיל מן הפסוק "וישלח אחאב בכל בני ישראל ועד אשר שב העם להאמין בה' לאמור: "ה' הוא האלהים א' הוא האלהים". זאת כי האמונה התערערה בערעור אחדות העם. מתברר שמאז ומתמיד נמצאו בעם אלה "הכופרים בעיקר", לא רק אלא שהם "חוטאים ומחטיאים". בעוד הפרשה מתחילה בקיום מפקד לגיבוש העם וחיזוק אמונתו באלהי ישראל על ידי משה ראשון וגדול נביאי ישראל וגם הענו באדם ומאלה שיבואו אחריו. וגרוע מזה הם "נביאי השקר" . אנו רואים כי חכמינו ז"ל ראו את הנולד והזהירו את העם מפני נביאי השקר, שלא די שהם יודעים כי הם משקרים לעם, אלא שגם מערערים אמונתו בעצמו ובאלה שמביאים דבר ה' ומצותו לעם ,מערערים יציבותו ועמידתו של העם בעת צרה ומצוקה שזה גורם להחלשת העם ואי יכולתו לעמוד בפני כל צרה וצוקה. אכן ההפטרה המתארת את אחאב כחוטא ומחטיא וכל הכונה מן הכתוב היא סילוק אמונות השוא מקרב עם בני ישראל. בעוד נבאי אהאמת נועדו לנטוע באדם אמונה באחדות האמונה ולחזק את העם בעצמו ובאמונתו שיוכל לעמוד בתלאות כפי שעמד ביציאה ממצרים ובלכתו במדבר וללמדנו שבכוח האמונה יגבר איש. החשוב בכתוב בפרשה הוא מפקד בני עשרים שנה ומעלה למטרה זו ובלבד שילכו בדרך שהורה הקב"ה צוה ללכת בה על ידי משה עבדו. כדי לסלק כל ספק שחודר ללב בני האדם וגורם להחלשתם. המטרה כאן היא לגבש את העם בדבר המשותף שיש בהם היא איכות החיים ולעתים החיים עצמם. לא בכדי נגש אליהו הנביא אל כל העם ואמר להם: עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים ? עליכם לבחור באמת וללכת אחריה, יש אמת אחת אלהים אחד ואין שתי אמיתות כשם שאין זולת אלהי ישראל. וכי כל המטיף אחרת הוא בבחינת כופר בעיקר , בבחינת נביא שקר חוטא ומחטיא. ההפטרה מבליטה את ההתפלגות בעם זה ההולך עם אחאב שכינהו אליהו "עוכר ישראל" כי הוא שגרם לכך שהעם יעזוב את מצוות ה' וילך אחר "הבעלים"(האלילים). בעוד רוב העם מקים מצות חכמים מלומדה בשמירה על הבריאות, נמצא מעוט הכופר בעיקר מתהולל להנאתו ושוכח כי הוא פוגע אנושות בזולתו, אלה בימינו נודעו כ"מתכחשים" כמו אחאב ופמליתו, ואלה הדבקים במצות חכמים מלומדה ונשמרים הם "מאמינים".ברם רק במותם של המתכחשים נהפכים צאצאיהם למאמינים על זה נאמר מה הועילו "חכמים" בתקנתם .
ההתפקדות במחצית השקל, מעינא בישא
זה מתחיל בפרשת תרומה שנושאה "מלאכת המשכן" ופרשת תצווה עוסקת בתוך המשכן , הקמת מזבח להקרבת קרבנות ופרשת השבוע כי תשא מובא עֲוֹן הָעֵגֶל ובמקביל לחטא זה כאמור מובא בהפטרה "ארוע אליהו הנביא ונביאי הבעל". וקריאה שבה יש רמזים לצורך בטהרה כגון פרשת "פרה אֲדֻמָּה". דברים המיועדים לחזק האמונה בה' ובקבלת דברי משה שהם דברי אלהים חיים. ברם עיקר הפרשה היא עריכת מפקד של העם מבני עשרים שנה ומעלה. והביטו "תשא" שלא נשמע כ"ספירה".ביטוי זה, מצאנו בפענוח יוסף חלומות שר המשקים ושר האופים. באמרו לשרים כי פרעה "ישא" במשעות אחרת האחת במשמעות "ירים או ירומם או "יזקוף" זה היה לשר המשקים וישיבהו על מקומו ואל מעמדו. והשניה "ישא" מכונת לשר האופיםשמשמעותה "יסיר" דהיינו יכרות" ראשו מעליו. ברם בפרשתנו משמעות "תשא" זה הוא "מנין" למנות (לספור) את בני ישראל לדעת מספרם של בני העשרים שנה ומעלה , זאת בדרך של תרומת מחצית השקל שכל בן עשרים שנה ומעלה נותן, והשאלה מדוע לא למנות אותם בדרך רגילה על זאת אמרו חכמינו ז"ל מפני "עינא בישא". זה שעולה מפרשנות רש"י שאמר: כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לְגֻלְגֹלֶת אלא, יתנו כל אחד (מהם) מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם …כי במנין שולטת עין הרע והדבר בא עליהם. מכאן תרומת מחצית השקל היתה למצוה חובה חשובה הן כדי למנות מצד אחד ומצד שני תרומה לעבודת האלהים והקרבנות במשכן וגם לניהול עניני העם וחיזוקו. עוד ענין מובא בפרשה זו "עמלק" אשר זינב בנחשלים מבני ישראל בצאתו ממצרים, אשר שם כמטרה לו להכחיד "חלילה" את עם ישראל , על זאת דובר לא פעם במסגרת זו על תושבי הארץ הערבים שפלשו ממדבר ערב לארץ אשר הם מכונים בפיהם אל "ערב" וברבים "הערבים" אשר ממשלת פלשטינה הבריטת כנתה אותם "פלשתים" (בשם אלה שפלשו לארץ ישראל לפני ימי שאול המלך ) או "פלשתינים". פולשים אלה רואים עצמם צאצאי "עמלק" (וזה קבל ביטוי בפרוטוקולים של זקני ציון הנודעים לשמצה שתורגמו לערבית) כי הם רדפו את ישראל עוד בצאתם ממצרים, כדי למנוע מהם להכנס לארץ הכנענים. זאת למרות שמכירים בקיום "התורה" וכתבו להם "מקרא" ("קֻרְאָן) ביודעם שאלהים גזר גורלם לאמר: מחה אמחה את זכר עמלק.
חטא העגל מהוה שבר גדול לישראל
משה עלה להר סיני ואלהים דבר עמו ובתום דברו נאמר : ויתן אל משה ככלֹתוֹ לדבר אתו בהר סיני שני לֻחֹת העדות לֻחֹת אבן כתובים באצבע אלהים (לא /יח) מתוכן האמור ברור כי הלחות הם מעשה ידי אלהים שהופקדו ביד משה. כשם שהתורה כלה נמסרה למשה מפי אלהים מכאן נאסר להוסיף או לגרוע מן הכתוב ולו קוצו של יוד, כך היה על משה וישראל לשמוע על מעשה האלהים לוחות הברית . ברם משה שמע אלהים מדבר אליו בהיותו עדין על הר סיני לאמור: רד (מן ההר) כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים , סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העוך מארץ מצרים.(לב/ז,ח) אך משה מוסיף להגן על ישראל ומבקש מאלהים לזכור את הבטחתו לאברהם ליצחק ולישראל-יעקב, באמרו כי נשבעת לשים זרעם ככוכבי השמים ולתת להם ארץ כנען לנחלה לעולם, אנא ה' אתה ארך אפים ורב חסד ואמת. אל תפגע בעמך ישראל. ברם משהחל משה לרדת מן ההר וְקָרַב אל המחנה וראה את העגל והמחולות סביבו, לא עמד לו ארך אפיו שנאמר: וישלך מִיָדָיו אל הַלֻּחֹת וישבר אֹתָם תחת ההר.(לב/יט) איך עושה זאת משה משבר הַלֻּחֹת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא (לב/טז) למרות האיסור בדיני ישראל לקדש עצמים (כאבן ועץ וחמר) ללחות הברית יה יחס שונה כי הרי הם צירת הקב"ה להתקדש בם העם ודוקא אותם משה משבר? אלא שחכמינו ז"ל לא חדלו לבחון שאלה זו ורש"י מביא דבריהם בהזכירו את שתי המלים: "היד החזקה" (ביד חזקה ובזרוע נטויה) מלים המכונות המכונות לעשר המכות ולקריעת הים ולהורדת המן ועוד, אך הכונה כאן מן "היד החזקה" היא ידו של משה הכונה לכח הרב שהפעיל משה בשברו הלוחות שהם דבר מְקֻדָּשׁ ביותר כפי שבטא זאת רש"י: "לעיני כל ישראל" – שנשאו לבו (של משה) לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר: "ואשברם לעיניכם" (דברים ט/יז) רש"י ראה בכך עָצְמָה מצד משה, אשר קבלה חיזוק מקב"ה באמרו למשה: "אשר שברת"(לד/א) כאומר לו יישר כוחך ששברת אותם כי העם הזה לא היה ראוי להם. כי חטא העגל נחשב לשבר גדול ביותר שארע בסמוך לקבלת התורה וסמוך ליציאת ישראל ממצרים.
עַל כֹּל מַנְהִיג לָשִׂים טוֹבַת עַמּוֹ לְנֶגְדּוֹ
וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְטוֹבַת עַמּוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ יָדוֹ
בַל יִשים טוֹבָתוֹ לִפְנֵי טוֹבַת מַמְשִׁילוֹ
כִּי סוֹף מַנְהִיג זֶה שֶׁיֹאכל אֶת תַּבְשִׁילוּ
חָשׁוּב לִנְהוֹג כְּפִי שֶׁנָּהַג מֹשֶׁה בִּצְנִיעוּת
גָּם אִם לֹא יַצְלִיחַ יצְבּוֹר לו נְְקֻדּוֹת זְכוּת
בְּבֹא יוֹם וְשׁוּב יָשׁוּב לְהַנְהִיג אֶת הָעָם
יִהְיוּ מַעֲשָׂיו הֵטּוֹבִים נְחָמָה בְּיוֹם זַעַם
כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאש בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתִקְוה
שֶׁשׁוּב יָשׁוּב אֶל יְמֵי הַרְוָחָה לָהֶם קִוָּה
יֶש וְצָרָה בָּאָה מְהַבִּלְתִּי נוֹדַע וְזֶה אָסוֹן
יָכוֹל תּוּכַל לָהּ בְּאִם תַעֲמֹד מוּלָה חָסוֹן
