שבת שלום. קהל קדוש
גְזֵרָה מִן הַשָּׁמָיִם
הַמּוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם
מוֹתָם כּוֵֹאב בְּרַם רוּחַ הָעָם מְרוּמֵם
לֹא בִּכְדִּי מְשַׁנְּנִים מוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן
בִּכְאֶב וּבִתְמִיהָה כִּי לֹא חַטְאוּ בְּזָדוֹן
לֹא לַשַׁוְא מוֹתם סָמוּךְ לִימֵי הַזִּכָּרוֹן
לִימֵי אֶבֶל שֶׁל עַמֶּנוּ עַל שֶׁבֶר וְנִצָחוֹן
זֹאת בְּלֵב עַמֶּנוּ לְעוֹלָם נִשְמוֹר וְנִזְכּוֹר
וְנֹאמַר גָּם אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמוֹר
זֹאת נִזְכּוֹר כִּי הֶם שֶׁקַבְעוּ אֶת הַכְּלָל
לְקַדֶּשׁ כֹּל מִי שֶׁנָּפַל עַל בּמוֹתֵמוֹ חָלָל
בְּמוֹתָם קִדְשׁוּ אֶת חַיֵּי כֹּל הַנּוֹתָרִים
נְקַדֶּשׁ נָא זִכְרָם וְדַרְכָּם דֶּרֶך יְשָׁרִים
וִנַשְׁאִיר מַתָּן פֶּשֶׁר לְמוֹת שֶׁלא צָפוּ
לָאֵל פִּתרוֹניִם עַל מָה וְלָמָה נִשְׂרְפוּ
כִּי הִטִּילוּ סָפֶק אִם קָרְבָּנָם ה' יִרְצֶה
לְלַמֶּדְךָ כִּי בַּאֲשֶׁר תַאֲמִין צֵא וַעֲשֶׂה
מות בני אהרן אינו מרפה וחוזר שוב ושוב.
חכמינו ז"ל רואים במות בני אהרן כארוע חריג וקשה ויוצא דופן שסיבתו נשארה לא פתורה ונעשים נסיונות על ידי חכמי ישראל למצוא צדוק למיתתם בצינם סיבות שונות, המתמיה ביותר כאן שבני אהרן נשרפו חיים לא מפני שהם התרחקו מה' וגם לא מרדו בו , נהפוך הוא הם מתו כיון שבקשו להתקרב לקב"ה כפי שנאמר: וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (טז/א) בעור נאמר (בתהלים עג/כח) ואני קרבת ה' טוב לי . דעת חכמים היא כי בני אהרן פעלו על דעת עצמם, בקרבתם אל ה' , בעוד צריך היה לקים את הכתוב כלשונו ולא מעבר לכך. וכל המוסיף גורע . מכאן למדים שדי בקיום המצוה הכתובה בתורה ולא קובע הלהט שבו מתפללים , כי הרי בתפילת העמידה , האדם לוחש את דברי התפלה, וה' שומע תפילת המתפלל . לכן כל הלהט החיצוני , לא דרוש כי האמונה היא בלב וה' בוחן כליות ולב. ויודע מה האדם חושב ומה הוא עושה. אהרן ידע כי בניו עשו דבר אשר לא נצטוו לעשותו בהכניסם אש זרה בהקריבם הקרבנות , לכן משנשרפו באש שירדה מן השמים נאמר: וַיִּדֹּם אהרן(שמיני י/ג) זה אשר מצווים אנו לעשות במות מי מיקרינו לקבל את הדין , כי הרי אין בידי אביו או אמו או אחיו או אחיותיו של הנפטר לעשות דבר, ההנחה היא כי קרה אשר נגזר שיקרה ולהסתפק באמירת ברוך דין האמת. כי לא יועיל אם נבוא בטרוניא . לא בכדי אחרי ספור מותם הטרגי של בני אהרון, באות שתי פרשות כי תזריע ומצורע שנושאם הוא הבאת חיים לעולם , והצוויים על הצורך טהרת הגוף והנפש. ניתן למצוא קשר בכך כי אחרי מות באה התורה ומדברת על הבאת חיים חדשים לעולם "כי תזריע" בן או בת, עם צוויים ברורים בדבר שמירה על טהרתם והרחיקתם כשזה צריך מן הציבור.
מות בני אהרן שימש למען ישמעו וייראו
כבר הובאו במסגרת זו דברי רבי אליעזר בן עזריה, תַנָּא מחכמי המשנה, בן דורו של רבן גמליאל דיבנה, בענין מות שני בני אהרן. אשר ביקש מפרש להסביר מדוע היה צריך לחזור ולדבר על מות בני אהרן למען שבני ישראל ישמעו, יִרְאוּ, ילמדו וִירָאוּ . זאת הביא במשל שטוב לחזור עליו מדי פעם , לחדד תשומת לב העם ולא יתעלם מן המציאות וחובת הציות והזהירות. נביא שוב את הַמָּשָׁל שהמשיל למה הדבר דומה: לחולה שנכנס אצלו רופא ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב (במקום רטיבות המזיקה לגוף) בא (רופא) אחר והוסיף על מה שנאמר לחולה: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, אמירתו של השני נופלת יותר על אזן קשבת והחולה נזהר כי שמע מה היה גורל החולה ששמע את אזהרת הרופא והתעלם. הקב"ה יִדַּע את משה מה תהיה התוצאה מעשית דבר שלא נצטוו לעשותו. ומיד אנו גם קוראים פרשת קדושים עם פרשת אחרי מות כדי להביא לקורה חלק מתרי"ג המצות וחזרה ושינון מצוות שכבר נאמרו לרבות עשרת הדברות. שמובאים בנוסח אחר מאלה שנאמרו בהר סיני כגון: אנכי ה' אלהיך בהר סיני ובקדשים נאמר: אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם(יט/ד) גם לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא , נאמרת כאן : ולא תשבעו בשמי לשקר (יט/יב) זכור או שמור את יום השבת לקדשו נאמר שם וכאן נאמר: ואת שבתותי תשמרו(יט/ג) אשר לכבוד אב ואם שם נאמר : כבד את אביך ואת אמך וכאן נאמר: איש אמו ואביו תיראו (יט/ג) לא תרצח לעומת: לא תעמד על דם רעך(יט/טז) וכך גם לגבי לא תנאף נאמר: אל תחלל את בתך להזנותה (יט/כט) לא תגנב ,שם נאמר כאן נאמר אותו דבר בלשון רבים לא תגנבו (יט/יא) שם : לא תענה ברעך עד שקר לעומת זאת כאן: לא תכחשו ולא תשקרו (יט/יא) כפי שנאמר כאן לא תחמד בית רעך על דרך השלילה בא הכתוב ואמר זאת כאן על דרך החיוב : ואהבת לרעך כמוך (יט/יח) , רצוי ל/ננן זאת שוב ושוב בימינו אלה, כי זה לא מתקיים אלא פה ושם , כמעשים נדירים ולא כמעשים תדירים, ביחס שבין אדם לחברו.
מצוות חברתיות שהקדימו זמנן בפרשות אחרי מות וקדושים
נאמר : וּבְקֻצְרְכֶם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט (יט/ט) זאת כי עליך לעזוב זאת לעני ולגר .ועוד לא תַּעֲשֹׁק את רעך ולא תִּגְזֹל לא תלין פְּעֻלַּת שכיר אִתְּךָ עד-בֹּקֶר.(יט/יג) וביחס לבעלי מוגבליות נאמר : לא תקלל חרש ולפני עִִוֵּר לא תתן מִכְשֹׁל.(יט/יד) ובהעמדת אדם לדין בבית המשפט לתת יחס שוה לדל ולרם המעלה, לאמור: לא תהדר גדול בצדק תִּשְׁפֹּט עמיתך.(יט/טו) הדברים נועדו לבני אדם חיים כדי לחיות בהם , ולא ליורדי דומה.
לא בכדי נאמר : להיות אור לגויים , הכונה לאור תורה ולדברי המוסר שבה, כי מצוות התורה הם אבני יסוד לישראל אבל גם לכל עם ומשטר. כי הרי האדם בבחינת אורח בעולם הזה ימיו קצובים כפי שנאמר: בגבורות שמונים שנה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כי-גז חיש ונעופה.(תהלים צ/יא) לכן נאמר "הזמן קצר והמלאכה מרובה" וככל שניתן שירבה ימינו נרבה עושר לא רק בְּחֹמֶר (כסף וזהב ורכוש), אלא במעשים טובים, אשר הם בבחינת ירושה שאני משאירים ליורשינו והוא אוצר שלא מתכלה, ניתן ליטול ממנו כל כמות שירצה כל אחד מיורשינו לקחת ממנו. הוא מגולם בהתורה שבכתה ובתורה שבעל פה דהיינו בתלמוד ובהלכה , אשר הם קובעים את אורחות החיים יום יום. על אלה עלינו לשמור ולשמר ולכרוך אהבת האדם עם אהבת השם, לשם כך עומדות לרשותנו אמצעי לימוד הן שלוש עשרה מדות שבהם התורה נדרשת. בעזרתם ניתן להקל ובעזרתן ניתן לְהַחְמִיר , כפי שזה נאמר עליהן . לבסוף גדולתו של האדם במה שהוא מותיר אחריו , מצוות ומעשים טובים, שהם בהשג ידו של האדם ולא בשמים הם . בעזרתם ניתן גם שלא להשלים עם הנאמר: צדיק ורע לו רשע וטוב לו,. שזה קורה אצל האדם בעולם הזה, ואילו בעולם הבא , זה מתהפך צדיק וטוב לו רשע ורע לו , זה אשר אנו אומרים על שלוה הפרשות: אחרי מות, קדושים אמור, בהנחה כי האדם טוב, אלא אם יוכח אחרת .
אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמֹר וַעֲשֶׂה חֶסֶד עִם שֶׁאֱרָיו
בָּא וְהוֹלֵךְ מִן הָעוֹלָם וְרַק פָּעֳלוֹ וּמַעֲשָׂיו הֶם סָנֶגוֹרָיו
וּבְשׁוּבוֹ לְאדְמָתוֹ יָשׁוּב הוא בְּגוּפוֹ וּבְגַּפּו לְיוֹם הַדִּין
כִי בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעֲלָה רק מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לוֹ סָנֵגוֹרִין
שׁוּב אֵין הוּא הַמַּנְהִיג וְשׁוּב עַל פִּיו לֹא יִשַּׁק דָּבָר
כַּאֲחָד הָאָדָם בָּא לָעוֹלָם לְפֶרֶּק זְמָן אֲשֶׁרחָלָף וְעָבַר
וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג פַֹעַם עוֹלֶה אֶל עָל וּפַעַם יִשְׁפַּל
לְמַעַן שֶׁלֹּא יִתְהַדַּר וּלְפֶתַע יִפּוֹל עַל בָמוּתֵימוֹ חָלָל
אַשְרֵי הַגֶּבֶר שֶׁחַי חַיָּיו וְיָדַע לִשְׂמוֹחֶ בְֹחֶלְקוֹ תַּדִּיר
שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל זֻלָּתוֹ וַּמִּדיר ואת שֵׁם ה' יִגְדִּיל וְיַאֲדִיר.
