דרשת השבוע פרשת תולדות (המקאם מאהור)

שבת שלום קהל קדוש

הַמַּאֲבָק

עוֹד  בְּלֶדְתָּם  אָבוֹת הָעַמִּים  בְּמַאֲבָק

זֶה  דָחַק אֶת זֶה וְזֶה  בַּעֲקֵב זֶה  דָּבַק

שְׁנֵי  לְאֻמִּים נִפְרָדִים  תּוֹלְדוֹת יִצְחָק

וּבִרְבוֹת  הַיָּמִים זֶה  מִזֶּה  הָלַךְ וְרָחַק

תּוֹלְדוֹת יִצְחָק הָיוּ  אֶלֶּה עֵשָׂו  וְיַעֲקֹב

שְׁנֵי  לְאֻמִּים שֶׁלֹּא יָדְעוּ לִחְיוֹת בְּטוֹב

בְּהְיוּתָם קטַנִּים לֹא נִּכְּרוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם

וְכָאֲשֶׁר הִּתְבַגְּרוּ נִפְרְדוּ  גָּם  דַּרְכֶיהֶם

הַנִדְחַק סַר וְהָלַךְ  לוֹ לְבַתֵּי  מִדְרָשׁוֹת

וְהַדּוֹחֵק כְּצַדִּיק  גָּמוּר יָדַע לְהִתְחַזּוֹת

מְאָז הַדּוֹחֵק אִישׁ צָיִד  שׁוֹלֵט  בַּשָּׂרֶה

וְהַשֶּׁנִי תָּם לְאֵל עֶלְיוֹן מִתְפַלֵּל וּמוֹדֶה

התרחשויות חוזרות על עצמם

שרה היתה עקרה ורבקה עקרה, לשרה היו בן נדחה ובן קרוב ולרבקה בן אהוב ובן דחוי . גם בתולדות אברהם ויצחק יש הקבלה. אברהם מביא לעולם שני בנים שהיו לשני לְאֻמִּים ויצחק מביא לעולם שני בנים שנהיו לשני לאמים. אצל אברהם היה רעב בארץ וירד למצרים למצוא מזון ויצחק בקש לרדת מצרימה וה' מנע זאת ממנו, אבל הולך לגרר ארץ פלשתים לאבימלך כאברהם הציג את אשתו כאחותו . יצחק כאביו אברהם חפר בארות מים והפלשתים סתמום. ורועי גרר רבו עם רועי יצחק כשם שרועי אבימלך סתמו בארות אברהם, ועוד דבר רואים כי החל מאברהם ועד אחרי ירידת יעקב ופמליתו למצרים ועד אחרי צאת ישראל ממצרים עמד בראש הנהגת העם לרוב עמד אם לא תמיד אז לרוב הצעיר בבנים ולאו דוקא הבוגר.  יצחק עצמו מקודם על פני אחיו ישמעאל הבכור . יעקב מקודם על פניאחיו הבכור עשו, ובהמשך נמצא כי יוסף הצעיר בבני יעקב מקודם על פני אחיו ולאחר מכן משה מקודם על פני אהרן אחיו הבכור ובהמשך  אפרים הצעיר בן יוסף מקודם על פני אחיו הבוגר ממנו – מנשה . לא מצאתי פרשנות בענין זה, אבל ניתן להסיק מזה שהתורה מלמדת אותנו כי אמנם הגיל קובע את הבכורה , אבל לעתים הכושר והכישרון גוברים על הגיל. בעיקר יכולת הביצוע והעשיה , זאת למרות הפתגם הידוע אצל יוצאי אר"ץ שאומר: "אַכּבַּר מִנִּי בְּיוֹם אַפְהַם מִנִּי בּשָׂנֶה" اكبر مني بيوم اقهم مني بسنه. תרגום הפתגם לעברית הוא : "בּוֹגֵר מִמֶּנִּי בְּיוֹם חָכָם מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה".כאן נאמר כי שתי מלכויות , "ממעיך יִפָּרְדוּ". מן המעים הם נפרדים: זה לְרִשְׁעוֹ וזה לְתֻמּוֹ, "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמַץ",רש"י  מתיחס לגבי שני הפסוקים (כ"א  ו-  כ"ב)  שקדמו לפסוק שנדרש,  אחד על  עֲקָרוּתָהּ של רבקה שדמתה  לעקרותה של שרה  על זה נאמר שם: וַיֶּעְתַּר יצחק לה' לְנֹכַח אשתו כי עקרה היא וַיֵּעָתֶר לו ה' ותהר רבקה אשתו.(כה/כא)  ולא לעתירת רבקה , כנותן הכתוב מעמד עדיף לגבר על פני האשה, ברם יש ויש זאת כבר ראינו אצל שרה –היא יִסְכָּה כלומר נסיכה והיתה גם אשת שררה כשהקב"ה שמע בקשתה לגרש הגר וישמעאל ואמר לאברהם להשמע לה. ורש"י אומר: כאן הקב"ה נעתר ליצחק מפני שאין דוֹמָה תְפִלַּת צדיק בן צדיק (בן אברהם) הוא יצחק, לתפילת צדקת רבקה בת רשע (בת לבן) מכאן "ויעתר לו".  דבר נוסף שרש"י התיחס אליו, היא המלה שנכתב בחסר שבחסר תּוֹמִם (כה/כד) במקום תְּאוֹמִים שם נאמר: וימלאו ימיה ללדת והנה תוֹמִּם בּבְטְנָהּ. (כה/כד)  רש"י מפנה אותנו להריונה של  תמר כלתו של יהודה שהרתה לו.  שם נאמר תאומים בכתיב מלא (וישב לח/כז)  ומסביר: אצל תמר  שני הנלודים צדיקים ואילו הנולדים אצל רבקה אחד צדיק (יעקב) ואחד רשע (עשו)  והרי כבר בהולדו סומן עשו כאיש שעתיד להיות שופך דמים כי הוא אדמוני.

מנהיגותם של יצחק ויעקב בתולדות ישראל

דמותו של יצחק איננה בולטת בתולדות עם ישראל כמו אברהם אביו ויעקב בנו. הוא נראה כמי שמוליכים אותו במקום להוליך. הדבר הבולט הוא בפעילות של רבקה , שלפי הכתוב היא היתה המובילה . לכן נאמר יצחק הוא בן אברהם ואבי יעקב אבינו , לא בכדי כשנאמר אלה תולדות יצחק בן אברהם ומיד מתחיל הכתוב להתרכז ברבקה אשתי ובעקרותה ובהביאה לעולם שני בנים עשו יעקב. שהן עתידים להיות שני לְאֻמִּים. שמתעמתים ביניהם בתולדות עם ישראל. למעשה דמות יצחק בתולדות עמנו נראית כדמות אפרורית במדת מה כדמות פסיבית, זה עולה מן הכתוב ששם נאמר: ואלה תולדות יצחק בן אברהם (כה/יט)  ומיד עובר עובר הכתוב לדבר על לידת עשו ויעקב. דמות יעקב בפרשה הופכת לדמות המרכזית ולאו דוקא דמות יצחק. לא בכדי רוב ספר בראשית מכאן ואילך עד סופו פרשת ויחי עוסק בדמותו של יעקב . לא בכדי יעקב נראה כאן בולט יותר אפילו מתאור דמות סבו אברהם כי יעקב הוא – הוא ישראל שזה הוא שם עם ישראל. בתולדות עם ישראל מראשית התהוותו עד ימינו דמות יעקב היא הדמות הדומיננטית האנושית ביותר בין האבות. דמותו מסמלת את עם ישראל ואת סבלו לאורך הדורות. יעקב כדי לשרוד כמו עם ישראל  נאלץ לעשות הכל לאו בצורה הרגילה, אלא בדרך של נפתולים ופיתולים. התנהגות זאת נכרה היטב במעשיו אצל לבן אחי אמו רבקה וקודם לכן התנהגותו מול עשו אחיו. לא בכדי תאור לידתו של יעקב מבשרת את דרכו שנאמר: ויתרוצצו הבנים בבטן אמם רבקה כשיעקב מנסה לעקוב את עשו אחיו בצאתו לאויר העולם ואמנם מתואר כמי שנולד ב"עקיבה" של אחיו עשו, על כן נקרא שמו "יעקב". למעשה לא נשארו עקבות לנאמר בראשית הפרשה "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", דבר המתאר את תולדות יצחק. מיד עובר הכתוב  לדבר על רבקה בת בתואל מפדן ארם אחות לבן הארמי". הבולט בתולדות יצחק דוקא ספור היותו מובל כשזה נעשה על ידי אביו אברהם להקריבו לאלהים כאשר צוהו הקב"ה ויצחק הולך בהכנעה אל גורלו, איננו מוחה. יצחק לא כאביו אברהם שפועלו רב אשר נלחם ונצח ועמד לצד החלש מול החזק ופנה אל הקב"ה כמי שמגן על האדם ועל גורלו . יצחק איננו כבנו יעקב, שתואר כאיש תם יושב אהלים , אף על פי שחיי יעקב , מלאי תחבולות ומעשים במדת מה לא ישרים  כמו "קנית הבכורה מעשיו בנזיד עדשים  וזכיתו בברכה הבכורה במקום אחיו עשו צאת אביו יצחק ,ובדרך חתחתים פעל אצל לבן אחי רבקה שעשק אותו. יעקב כשהיה צריך הלך בדרך נפתולים כדי להתקים. אישיותו של יעקב מתוארת כדמות מפותלת ומורכבת ומסובכת כדמות  עם ישראל שקיומו חייב אותו לנהוג בתחבולות ובדרכים לא שגרתיות לקיומו.

יעקב מול עשו ורבקה מול יצחק

מלשון הכתוב עולה כי רבקה אהבה את יעקב ואילו אהבת יצחק נטתה לעשו. המפרשים ואף בעלי המדרש מרבים לעסוק בשאלת יחסים אלה. השאלה מדוע יצחק נטה באהבתו לעשו הנתפס כרשע, כי עשו ידע להתחזות בעיני אביו כצדיק , זאת מפני שעיני יצחק כהו (כז/א) ולא יכול היה להבחין בהבעת פניו של עשו או לראות מעשיו , ברם מעשה אחד של עשו לא היה מוטל בספק כשנשא נשים חִתִּיּוֹת – כנעניות על זה נאמר: וַתִהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחַק וּלְרִבְקָה (כן/לה) ואף על פי כן יצחק עצם עין כי עשו ידע להתחסד בפניו, שנאמר וַתִּכְהֶין עֵינָו מֵרְאוֹת (כז/א)  רש"י אומר: בַעֲשָׁנָן של אלו שהיו מְעַשְּׁנוֹת וּמְקְטִּירוֹת לעבודת אלילים. דבר אחר : כשנעקד (יצחק) על גבי המזבח והיה אביו רוצה לְשָׁחְטוֹ, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו  לפיכך כהו עיניו. דבר אחר: כדי שֶׁיִּטֹל יעקב את הברכות.  ליצחק חשוב היה שעשו ויעקב לא  יקחו להם נשים  מבנות הכנעני, לכן יצחק ברך את יעקב שוב וצוה עליו לאמור: "לא תקח אשה מבנות כנען.(כח /ב)  שוב אנו חוזרים על הסכנה האורבת לעם ישראל מנשואי התערובת, בכך הוא הולך ומתמעט. כל ההדואג לקיומו של עם ישראל יצטרך להבין כי ההתבוללות ונישואי התערובת הם סכנה  על עם ישראל ממלחמה ונפילת חללים בקרב. בברכת יצחק לעשו אמר: ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והי כאשר תריד ופרקת עֻלּוֹ מעל צוארך(כז/מ)  פסוק זה נראה סתום ובעיתי. אך בתרגום אנקלוס נאמר: וִיהֵי כד יעברון בְּנוֹהִי על פתגמי אוריתא, כלומר כאשר בני ישראל ימרדו בה' ויעברו על מצוות התורה , אזי עשו יגבר ויפרוק עול יעקב מעל צוארו כי לא יהיה עוד זכות על הברכה שקבל יעקב , כי הברכה ליעקב ניתנה על תנאי בקיום מצוות התורה ולהיות דבקים בה לרבות לא לשאת נשות מבנות הכנעני או כל עם זר אחר.     

יִשְׂרָאֵל עָם  וְאֶרֶץ יִשְרָאֵל  אֶחַד הֶם

רַק בְּקִיּוּם זֶה בְּצָד זֶה הַקִּיּוּם שָׁלֵם

לֹא בִּכְדִּי יַעֲקֹב  וְעֵשָׂו  בְּשִׁלְיָה אַחַת

לֶאמוֹר  קוּמָה נָּא יִשְׂרָאֵל וְאַל תֵּחַת

תָּם יוֹשֵׁב אֳהָלִים בְּרָם יָדַע לְהֵאָבֵק

תָּמִיד נָכוֹן לַקְרָב  אַךְ גָּם יָדַע לְחַבֵּק

עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ  בִּדְמָמָה וּבְלִי נְקָמָה

וְלֹא נָתַן  לְהָבִיסוֹ בְּתַחֲבוּלָה וְעָרְמָה

בָּזֶה נִתְאַפְיֵן יִשְׂרָאֵל לְאֹרֶךְ הַדּוֹרוֹת

לֹא נָתַן  לְצָרָיו  לְהָבִיסוֹ בְּתַחֲבוּלוֹת

יָדַע לִשְׁמוֹר גָחֶלֶת לְבַל  תִּכְבֶּה  לָעָד

אַף כִּי לְאֹרֶך הַדּוֹרוֹת הוּא שָׁכַן בָּדָד

אַךְ  גָּם הֶעֱלָה קִנְאָה בְּקֶרֶב הָעַמִּים

כְּעָם קָטָן חַי וְקַיָּם וְעַמִּים  נֶעֱלָמִים

מִצָפוֹן וּמִיָּם כְּלָבָן וּכְהָמָן גָּם דּוֹמֶהוּ

וְגָבַר  עֲלֵיהֶם כִּי יָדַע יִשְׂרָאֵל קוֹנֶהוּ

וְלֹא נָתַן לָרֶשֶׁע לָמוֹט רַגְלֶהוּ