שבת שלום קהל קדוש.            

זָכוֹר כִי נָפַּל הַפּוּר

 תִּרְצֶה  תּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ  תָּמִיד

 אֲדִישׁוּת לְאִי אִכְפָּתִיּוּת תָעִיד

 יֶשׁ וְהַמָּשָׁל  מְלַמֵּד  הִתְנַהֲגוּת

 וְחָכְמַת חֲכָמִים  וְאַנְשֵׁי הָגוּת

 שֶׁלֹּא לְזַלְזֵל בְּאָדָם פָּשׁוּט וְמַךְ  

 כִּי יֶשׁ וְכָד מָלֵא בְּגַלְעִין נִתְמַךְ*  *משל ערבי לפיו : פִי וּבִזְרִת עַגְ'ֶוה בְּתִסְנֹד חַ'אבְיֶה

יֵשׁ וְאֶבֶן  קְטַנָּה לֹא מַרְשִׁימָה   

في وبزرة عجوه بتسند خابيه

 תֵּהֵא פּוֹצַעַת  וּמַפִּילָה אֵימָה*    

* משל ערבי האומר :חג'ר אלי מה ביעג'ב בפג'

  حجرالي ما بىعحب بفج

 דַּע  בְּיָדְךָ יְכֹלֶת  מַעֲשֶׂה וְדִבּוּר

 וְדַע  לְךָ גָּם זָכוֹר כי נָפַל הַפּוּר

 עֵת לַעֲשׂוֹת וְכֹל פֶּגַע רַע לְסַלֵּק

 וְזָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק

לזכור את אשר עשו לעמנו בל נשכח

הפרשה בשבת מקדימה אם פורים בשלושה ימים, על כן בצד פרשת השבוע "תצווה" נאמר גם זָכוֹר".שנועד להזכיר לישראל את אויבו בנפש את "עמלק" שזינב בנחשלים בצאת ישראל ממצרים מבית עבדים כבן חורין. מתברר ששונאי ישראל במרוצת הדורות אינם מתים ונעלמים אלא הם רק מתחלפים, כל פעם תחת שם וכינוי אחרים. והשבוע אנחנו בסמוך ל"פורים" יום זכרון חשוב שנתן לו הכינוי פורים על כי נפל הפור הוא הגורל בארוע שהתרחש בממלכת פרס העתיקה היא אירן של ימינו אז תחת שלטונו של המלך שמלך אז הוא אחשורוש. ובתקופתו של זה , הופיע השונא התורן לעם ישראל הפעם  צאצא של עמלק הוא המן "האגגי"  צאצא של אגג מלך עמלק. עמלק אשר שמואל הנביא צוה על שאול המלך להמיתו והוא רחם עליו ולא הרגו. על זה חז"ל אמרו: "המרחם על רשעים מתאכזר על צדיקים"  אז אמר שְׁמוּאֵל לאנשי צבא שאול: הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק! וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת, וַיֹּאמֶר אֲגָג: אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת" ו"שמואל הרג את אגג מלך עמלק" (שמואל א טו/32). כבר נאמר במסגרת זו כי "בתרגום פרוטוקולים של זקני ציון" הידועים לשמצה שתורגם לערבית אמרו הפלשים מן המדבר לארץ ישראל "אל-ערב" (דהיינו הבדווים) כי הם צאצאי עמלק אותו עמלק שזינב בישראל בצאתו ממצרים בהיותו בדרכו לארץ נחלתו, וכי הם ממשיכים מאז לרדוף  את ישראל עד ימינו . אלא שהתברר לצאצאי עמלק  "אל-ערב" (דהיינו הבדווים)  כי  נסיונותיהם כעמלק או כצאצאיו לא צלחו , אף כי מזנבים הם בישראל תמיד הם מובסים על ידי עם ישראל פעם אחר פעם . וכי לא נכתב בתורתם, אשר כתוב בתורתנו לגבי עמלק שבה נאמר: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בֶסֶפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (בשלח יז/יד) . ובסמוך לכך חוגגים  אנו את פורים שבזמן ההוא יד ה' היתה בשונא ישראל המן האגגי –העמלקי ובניו. לא בכדי הוצאת המן להורג נעשתה בצו המלך אחשורוש , כדי שמותו של עמלק יעשה על ידי הקב"ה כהבטחתו לישראל שהוא ימחה את זכר עמלק וכי מעשה זה לא יעשה על ידי ישראל עצמו : ה' ילחם לכם ואתם תחרישיון. ואכן זה אשר התרחש בפורים וזה שהתרחש  במלחמת העולם השניה כאשר קמו צאצאי עמלק שונאי  ישראל לכלותינו והקב"ה הצילנו מידים ולא רק אלא שחדש ימינו כקדם כעם חפשי בארצנו.  מתברר כי גם צאצאי עמלק הם הערבים כעדותם ,נוהגים כמוהו לא נלחמים בישראל פנים אל פנים אלא מן העורף, וכאשר נסו צאצאי עמלק להלחם בישראל פנים אל פנים  (מלחמת ששת הימים) נחלו תבוסה ואף על פי כן אינם חדלים מלזנב בישראל מן הָעֹרֶף.     

בגדי בראשית כנגד בגדי כהונה

הפרשה מקדישה חשיבות רבה לבגדי הכהן , הם הבגדים היצוגיים שלו. במלים אחרות אלה "המדים"  אשר הוקדשו לתארם יותר משישים פסוקים בפרשות תצווה ויקהל ופקודי זאת כל כך מדוע , כדי שיהא האדם בא ומתיצב בפני הקב"ה,שיהא במלוא הדרו, כמו האדם ההולך להפגש עם איש חשוב, יהא זה מלך או ראש ממשלה, או שופט , המתיב בפניהם צריך להתיצב עם בגדים נאים ובעל שררה עם מדיו הרשמיים. לא כל שכן כאשר הכהן הגדול והכהנים הזוטרים עושים עבודת הקדש שמוטלת עליהם בתורה כמתואר בפרשתנו.  מדובר בעבודת הכהן במשכן בבואו אל קדש הקדשים ובהקריבו קרבנות. מצאנו כי כשמדובר בבגדי כְּהנָּה , דובר גם על בגדי "בראשית" להדגיש חשיבות מדיע הכהן על זה נאמר: הדר אדם לבושו . בעוד בפרשת תצווה  "תצווה" מדובר על בגדי כהנה, בבראשית מדובר בבגדי אדם וחוה , נעשו על ידי הקב"ה עצמו שנאמר: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כָּתנוֹת עור וילבישם (בראשית ג/כא) כך מקדישה התורה הרבה על בגדי הכהנה, כי הכהן כפי שאמרנו הוא כמי שבא לדבר אל מלך המלכים הקב"ה במקום שרוחו תהא שורה שם, לכן  בגדי כהונה הם הבגדים שחייבים הכהנים ללבוש אותם בעבודת הקדש במשכן ובעתיד בבית המקדש. תפקיד הבגדים טקסי – והוא לכבוד ולתפארת בעת הקרבת קָרְבָּן על ידו, למען שיעשה הדבר כשהכהן יהא לבוש בגדי כהונה, אם לא יהא לבוש בגדי כהנה הקרבן יהא פסול. מצאנו גם שיש הבדל בין בגדי הכהן הגדול לבין בגדי כהן הדיוט. כהן הדיוט לובש ארבעה בגדי כהונה, בעוד שכהן גדול לובש שמונה בגדי כהונה כמפורט בפרשת השבוע תצווה.  כאמור הלבוש נותן לכהן הדר מיוחד המבדילו מאדם הדיוט. המדים גם מבדילים בין אדם הדיוט לבין נושא משרה בתחום ההנהגה. כך זה בכל הנוגע למדי הצבא, לחיילים מדים זהים לבל יבדל חיל אחד מחברו , שיהיו כולם שווים בעיני רואיהם, ואף על פי כן למפקד נושא דרגות, יהא נבדל מן החייל הזוטר,שנדרש לציט לקצין.    פרק כח' מיחד כלו לבגדי קדש של אהרן הכהן ולבניו נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, וזאת לכבוד ולתפארת בבגדי קֹדֶשׁ. כלומר בגדים שהתקדשו . כן רואים במדים בעלי חשיבות ועל כן מָּדִים אלה נעשים מכספי התרומהשניתנו. עשית המדים היתה מעשה אֻמָּן,שנעשתה  על ידי חכמי לב מלאי רוח חכמה, זאת כדי לקדשו לאלהים. הפרשה מפרטת את בגדי הַקֹּדֶשׁ שעל הכהן ללבוש בעת עבודת האלהים במשכן. בגדי אהרן כללו חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, מעיל וְכִתֹּנֶת , מצנפת ואבנט . החֹשֶׁן הוא תכשיט  והאפוד אפילורש"י מתלבטבהגדרתו, הוא מניח כי מדובר במין מעיל רוח קצר שתולים אותו בצואר מאחורי הגב מאד מהודר ובו זהב ותכלת .בתלמוד  נמצא כי דובר בלבוש המלך אחשוורוש שלבש בגדי הכהן. כי כאמור יש משמעות טקסית לכבד לובשם. ועל כתפי הכהן הגדול מושמים אבני שהם, אשר עליהם נחרתו שמות בני ישראל ששה שמות על כל אבן, כאבני זכרון לבני ישראל ושינשאו על ידי הכהן בחזהו כאשר שְׁמוֹת בני ישראל יהיו מול הקב"ה. הפרשה גם מקדישה תאור מפורט של מבנה המזבח עליו יקריב הכהן את הקרבנות שחיב בהקבתם יום יום ולפי הצורך.  בתקופת המדבר היה כל הַפֻּלְחָן בהקרבת קרבנות , המשכן והמזבח בתקופתו נועד לבטל מנהג שדבק בבני ישראל במצרים בהשפעת המצרים מכאן נאמר: ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב , רבוע יהיה המזבח  ושלש אמות קומתו (תרומה כז/א) הוא מצופה נחושת וכל כליו מנחושת. מזבח כזה מתאים למשכן הנייד, וכי המזבח שֶׁיִּבָּנֶה בבית המקדש יהיה מזבח אדמה בעוד כאן הוא עץ ונחושת ואדמה בחללו .

הכהנים הקרבנות המשכן המזבח והעם  

התאור המפורט של מדי הכהנים והקרבת הקרבנות, יתכן ונראית בעיני רבים מאתנו כדבר רחוק מהמציאות,  אך ראוי שיובאו הדברים כהויתם,כדי לראות את ההתפתחות מהתקופה העתיקה,שאז היו בני אדם מקריבים קרבנות אדם. ובני ישראל שחיו שם עשו כמעשי המצרים ו"עבדו עבודה זרה",בהקריבם קרבנות לפסל ולתמונה. ה' ראה צורך לשחרר את העם מעבודה זרה זו ולגרום שיעבדו את האלהים, ולשחררם ממנהגים שדבקו בהם במצרים. אנו עתידים לראות שבאותה תקופה  העם שנראה לכאורה משוחרר, כהרף וזר לעבודה אלילים כפי שזה התרחש ב"חטא העגל"  בפרשת כי תשא, כאן יש כביכול שיבוש בסדר ההתרחשויות: כאשר חטא העגל התרחש לפני פרשות תרומה ותצוה, על על זה אמרו רבותינו: "אין מוקדם ומאוחר בתורה". מכאן שפרשת תרומה מסופר על הקמת המשכן ובנית המזבח, כאן אנו עוסקים בפולחן שבתוך המשכן שבעיקרו הקרבת קרבנות, מדובר באהל מועד שבו יִוָּעֵד ה' עם משה ועם אהרן ומוסיף עוד לאמור: ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים. (כט/מב-מה). מכאן המשכן לא נועד למשכן אלהים, אלא רק לְהִוַּעֲדוּת בו עם משה ואהרן ובניו, בשם ובעבור העם "אשר הוצאתים מארץ מצרים" מכאן שיציאת מצרים   שימשה אמצעי  להביא לידי כך שהשכינה תשרה על ישראל , שהמשכן מסמל זאת, כדברי רש"י שאומר, שאילו היציאה ממצרים לא היתה לשם קבלת התורה והתקדשות ישראל באלהים, לא היה הקב"ה מוציא  את ישראל ממצרים .ואילו  הרשב"ם בן בתו של רש"י, ביטא זאת אחרת אך באותה משמעות באמרו : "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"  זאת כדי לשכני בתוכם.  

עָם קָדוֹשׁ אַתֶּם לִי זֹאת הַתִּקְוָה   זֶה רַק הַתּוֹאַר וּמְחַיֵּב הוּא  מַעֲשֶׂה

יֶשׁ וּלְעִתִּים  שׁוֹכְחִים גָם אַחְוָה   פוֹגְעִים זֶה בּזֶה וְדָבָר אֵינֶנּוּ מְכַסֶּה

תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחַד לְכֻלָּנוּ   הַדְּבָרִים עַל  הַגֶּר הַגָּר פֹּה בְּתוֹכֵנוּ

וְהַלֶּב נֶאֱטַם וְגָם הָחוֹלֵק נִשְׂטַם   רַבָה הָאֵיבָה וְהָרִיב רַב מִי יְשוּרֶנּוּ

                              וְנִשְׁאַל  בּקוֹל  וּנְבַקֵּשׁ לָדַעַת גָֹם   מָה יִחוּדֵנוּ שׁבָּחַר בָּנוּ ה' לוֹ  לְעָם

                              לָמָּה רָצָה רַק  בָּנוּ וּבְתּוֹכֵנוּ שָׁכַן   וְנָהַגְנוּ כְּפוּיֵי טוֹבָה אֶל רִבּוֹן עוֹלָם

                              וְלֹא זָכַרְנוּ כִי אָנוּ  אוֹרְחִים כָּאן   וְכִי בַּיְּקוּם שֶׁרַק הוּא  לְעוֹלָם קַיָּם 

וְכִי גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁאֵין בַּיְקוּם אָדָם   רָם חָכָם וְאֵין כּמוֹהוּ בָּעוֹלָם מֻשְׁלָם

עַתָּה הָבָה נָשׁוּב לְסִפּוּרנו סִפּוּר פָּרָס-אִירָן 

לְמַעַן יִשְׁמְעוּהוּ הָאָחַשְׁוְרוֹשִׁים צֶאֱצָאֵי הָמָן

אָז גָּם יִלְמְדוּ כִי הַשִּׂטְנָה הִיא סוּג שֶׁל נָגִיף

סוֹפָה שֶׁתִּדְבַּק  בְּרָאשֵׁיהֵם  וְאוֹתָם תָּתְקִיף 

מִי יִתֵּן שֶׁבִּזְכוּת פּוּרִים "בְּרָכות" לָהֶם לֹא נוֹסִיף