פרשת השבוע חיי שרה (המקאם חיג'אז)

                                                                            
              כ"ז במר חשון התשפ'א  (14/11/2020)

                                                                                  מאת אברהם הללי עו"ד                                               
שבת שלום קהל קדוש .

שָׂרָה וְהָגָר

גְּבִירָה וְאָמָה  בְּצַוְתָּא   חַדָּא

אַחַת בָּרָמָה וְהַשְׁנִיָּה תַּחְתָּא

הַגְּבִירָה נִחֲנָה  בִּלְשׁוֹן  חַדָּה

שִׁלְחָה אֲמָתָהּ לִהְיוֹת לְבַדָּהּ

בְּמוֹת  שָׂרָה סֻפַּר  על  חַיֵיהָ

וּבְחַיֵּי  הָגָר  דֻּבַּר  בְּצֶאֱצָאֵיהָ

וְשָׂרָה  אֶת  חַיֵּי הָגָר  מֶרְרָה

שֶׁנִּשְּׂאָה לְאַבְרָהָם כִּקְטוּרָה

חַיֵּי שָׂרָה  מְלֵאֵי  הוֹד  וְהָדָר

וְחַיִּים  קָשִׁים  הָיוּ חַיֵּי הָגָר

וְגָם דַרְכֵי הַצֶּאֱצָאִים  נִפְרְדוּ

וְּשׁוּב לֹא חָיוּ יַחַד וְהִתְאַחְדּוּ

לָכֵן  זֶה עִם זֶה  לֹא הִתְוָעֲדוּ

וּכִשְׁנֵי לְאֻמִּים זָרִים   שַׂרְדּוּ

וּבְאַחֲרִית  הַּיָּמִים  יִתְאַחֲדוּ

לְהָעִיד שֶׁאֵין אֱלֹהִים מִלְּבַדּוֹ

שרה נסיכה בביתה והגר מהגרת מביתה .                   

הפרשה נועדה לספר חיי שרה , אך היא מספרת על מות שרה, אשר מהוה ארוע יחודי המסמל סיום תקופה וראשית תקופה.  ועוד עולה מן הכתוב כי אברהם לא ישב בקרית ארבע-חברון שם מתה שרה. אברהם ישב בבאר שבע ומשנודע לו על מות שרה ויבא אברהם לספד לה וֻלְבַכּוֹתָהּ (כג/ב) . לא רק אלא כלשון ימינו לעשות לה את הכבוד האחרון. חכמינו ז"ל אמרו : אין אשה מתה אלא לבעלה ואין איש מת אלא לאשתו.  אמנם האשה מתה גם לילדיה ולעתים גם להוריה ככל שהיא מתה בקיצור ימים ושנים. מצאנו בדברי יעקב אבינו  שאמר בסוף חייו: בְּבֹאִי מפדן ארם מתה עלי רחל (מח/ז) משמתה האשה לבעלה, קופצת על הבעל זקנה כי השפעתה על חייו היתה משמעותית. ומיד אחרי שנאמר "קבר אברהם את שרה אשתו" (כג/יט) נאמר: ואברהם זקו בא בימים (כד/א)  מכאן למדים שבמות שרה נפלה על אברהם זקנה.  מכאן הרעיון שנאמר: על כן יַעֲזֹב-איש את אביו ואִמּוֹ ודבק באשתו והיו לבשר אחד. (בראשיתב/כד). ברם גם האיש מת לאשתו מצאנו זאת במגילת רות שם נאמר: וימת אלימלך איש נעמי (רות א/ג)  ראינו עד כמה חשוב היה לאברהם לקנות אחוזת קבר בכסף מלא ולא הסכים לדברי בני חת שאמרו לאברהם : אתה בתוכנו במבחר קברינו קְבֹר אֶת מֵתֶךָ.(כג/ו)  לא נתפתה אברהם לדברי הַחֲנֻפָּה של עפרון שאמר לאברהם: לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קְבֹר מֵתֶךָ(כג/יא) אברהם גם רצה להנתק מן הַכְּנַעֲנִי שאברהם יושב בארצו , (זה דבר שבא להתריע על הסכנה לעם ישראל מנשואי תַּעֲרֹבֶת הַמְכַלִּים את עם ישראל ובמקום שיתרבה ככתוב. הוא מתמעט) לכן השביע אברהם את אליעזר – זקן ביתו המושל בכל אשר לאברהם, שלא יקח ליצחק אשה מבנות הכנעני, אלא מבנות משפחת אברהם שבאור כשדים, משם אברהם יצא במצות האלהים שאמר לו: לך לך מארצך וגו'. וכאן מתחיל למעשה הדור השני דור של יצחק אבינו ורבקה אמנו. כאן המקום לשאול , הרי לאברהם היה לו בן לא רק יצחק ולא כבן יחיד, הרי היה לו ישמעאל כבן ראשון שאברהם אהבו, זאת למדים כאשר שרה אמרה לאברהם כמצוה עליו: גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק (וירא כא/י) נאמר : וַיֵרַע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (ישמעאל)  (וירא כא/יא) . אחרי מות שרה נאמר: וַיֹּסֶף אברהם ויקח אשה ושמה קְטוּרָה (כה/א) רש"י אומר קטורה זו הגר ונקראת קטורה על שנאים מעשיה כקטרת . המדרש מרבה לדבר בשבחה של הגר, ואברהם מתקן את העולות שנעשו להגר ולבנה  ישמעאל ומחזירה אליו כאשתו.

תקון עולה שנעשתה בעתה מִכֹּרַח המציאות

ניתן למצוא רמזים די ברורים כי אחרי מות שרה ואברהם יצחק רצה לתקן עולה שנעשתה לאחיו ולאמו החורגת. זה למדים מן הכתוב שמספר על הבאת רבקה אל יצחק שם נאמר: ויצחק בא מִבּוא באר לחי רֹאִי(כד/סב) זה המקום אליו ברחה הגר מבית אברהם מפני שרהוהשאלה מה עשה יצחק במקום זה, מכאן לפי המדרש עולה כי ביקורו ב"באר לחי ראי" לאחר מות שרה אמו בקש יצחק להחזיר את הגר לאביו היא אמו החורגת ובכך לתקן את העוולה להגר ולאחיו ישמעאל שבגללו נגרמה. רבותינו אמרו כי ישמעאל חזר בתשובה ובכך זכה אברהם בסוף ימיו לראות אחים מאוחדים בצל קורתו ובחסותו. לפיכך במות אברהם נאמר: ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה (כה/כט) לא רק אלא שהבכור ישמעאל נותן לאחיו יצחק את זכות הבכורה בקבורתו של אברהם. למעשה ניתן לאמר כי תפיסה זו בין אחים, מתרחשת בין צאצאי ישמעאל לצאצאי יצחק בימינו אלה, בהסכם הנורמליזציה המכונה "הסכם "אברהם" (معاهدة ابراهيم) עם האמיריות המדבריות, לשם גם נשלח ישמעאל על ידי אברהם אביו ושם ישב. לא בכדי לא נאמר "חוזה שלום" , כי לא היתה מלחמה בין האמיריות לבין ישראל, זה מעין ברית פיוס בין צאצאי יצחק לבין צאצאי ישמעאל. לא בכדי מזכיר הכתוב בין שמות ילדי קטורה-הגר  ומשמע ודומה ומשא(כה/יד) . תפיסת עולם זו מקובלת בעם ישראל, ולא מקובלת אצל יושבי ארץ ישראל שאינן בני ישראל הפלשתינים. הרמב"ם אשר חי בעולם המוסלמי הערבי כתב באגרת תימן ששלח לקהילת יהודי תימן  אשר סבלה מרדיפות הישמעאלים, ומקנאין מוסלמים שרדפו את יהודי תימן, בתשובה לפניתם אליו כגדול הדור דאז כך: ואתם אחינו ידוע לכם שהקב"ה הפילנו במהמורות עוונותינו בתוך אֻמָּה זו, שהיא אֻמַּת ישמעאל , שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו, כמו שגזר עלינו יתברך שמו ,  שנאמר "ואויבינו פלילים" (דברים לב/לא) ושלא עמדה על ישראל אֻמָּה כמוהם יותר אויבת ממנה ולא אֻמָּה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו (זה נכתה כמובן לפני השואה שאז קמה ועוד איך קמה אֻמָּה שבקשה לעקרנו מן השרש ולהשמידנו) ומוסיף הרמב"ם וכותב: שאפילו דוד המלך עליו השלום כשראה ברוח הַקֹּדֶשׁ כל הצרות העתידות לבוא על ישראל , התחיל לקונן אז "אויה-לי כי גרתי משך שכנתי עם-אהלי קדר"(תהלים קכ/ה) וראו איך זֶכֶר 'קידר' משאר בני ישמעאל (הוא שבט קורייש) לפי שהמשוגע (הכונה למוחמד שהוא משבט קורייש) הוא מבני קדר כמו שהוא מפורסם בייחוסו , ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושירותם למעלה מיכולתנו, שאין ביכולת האדם לסבול, ויהי כמו שאמר דוד המלך עליו השלום:"ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח-פיו (תהלים לח/יד) וממשיך וכותב , וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקריו ולשתוק ממנו, וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו: "וּמַשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא" (חיי שרה כה/יד) זהו רמז לישראל אמר הרמב"ם כעצה ליהודי תימן : שְׁמַע דֹם וְשָׂא, והרמב"ם ממשיך באגרתו  לאמר להם , שלא להביא עצמם לידי מיתה. 

אברהם רואה קנינו שלם בשלמו תמורתו

אברהם אב המון גויים שהוגדר על ידי בני חת נשיא האלהים, לא הסכים לקבל מתנות חנם. אפילו הובטחה לו הארץ כולה לו ולזרעו אחריו הוא לא רצה לקבל חלקת קבר לשרה חִנָּם אין כסף, למרות שהארץ ומלואו ניתנה לו על ידי אלהים קנין עולם לו ולזרעו אחריו אשר תר אותה אברהם לארכה ולרוחב, אלא שאברהם רצה לבסס בעלותו וקנינו כנגד תשלום למחזיק במקום הוא עפרון החתי, אף על פי שעפרון ועמו אינם בעלי הקנין של חלקת ארץ בה ישב הוא ועמו כולל השדה שבו נמצאת מערת המכפלה. זה מביא אותנו לשאלה מה משמעות המושג "קנין שלם" שאין עליו עוררין. שני אלמנטים מהווים סימני הכר לכך, הישיבה במקום והחזקה בקרקע, לרבות עִבּוּדָהּ והוצאת פרי ממנה והדבר הנוסף הוא תשלום שוויה. למדנו עוד במרוצת השנים כי תשלום תמורת הקרקע בלי ישיבה וחזקה בה, איננו נותן למשלם התמורה הכספית זכות ללא עוררין, לכן חשוב קיום התנאי השני להחזיק בקרקע לעבדה אם היא נועדה לעיבוד ולהתישב בה אם אם היא נועדה למגורים. משנעדר אחד משני התנאים האלה, הקנין איננו שלם. אברהם שהובטחה לו הארץ ומלואה על ידי בורא עולם ראה עצמו גר ותושב בארץ. זה גם עיקר הרעיון של שיבת ציון לחידוש קוממיות עם ישראל בארצו, שהדריך את שבי ציון הם החלוצים של הציונות החדשה. מן הראוי ךהבהיר כי לפי חוקי א"י העותומאניים והמנדטוריים, לא ניתן לקבור מתים בקרקע מסוג מירי או אמירי, שהבעלות בה היא ל"אמיר". זו הטעם במשא ומתן שנהל אברהם עם החתים לקבל בקנין מלא ובתמורה מלאה את מערת המכפלה כדי להבטיח קבורת אבות ואמהות האמה זוגות זוגות  אברהם בצד שרה, יצחק בצד רבקה ויעקב בצד לאה  ולפי המסורת  גם אדם וחוה קבורים שם. אברהם ידע בחזונו וברוח הקדש כי זה אשר נתן לישראל קנין מלא על הארץ כלה. לכן מששבי ציון קנו את זכות החזקה בקרקע בתשלום כספי מלא מידי מי שהחזיק בקרקע, מיד החלו בהכשרתה וְעִבּוּדָהּ ובנית ביתם בה לקנין עולם, כי בעלות בקרקע בלי חזקה ועיבוד סופה שתשמט מידי זה שקנה אותה.  

הֵם וְאָנַחְנוּ  וְהוּא  יְקַיֵּם  אֶת הַבְּרִית     כִּי אֲשֶׁר בָּרָא  אֱלֹהִים שׁוּב  לֹא יַכְרִית

  כֹּל שֶׁצָרִיךְ לְסַלֵּק  מְחִיצוֹת  פֹּה וְשָׁם     לִזְכּוֹר וּלְהַזְכִּיר לָנוּ כִּי כֻּלָנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם

 וְכִי לָנוּ אֶרֶץ זוֹ וְלָהֵם  אֲרָצוֹת  וּמִדְבַּר    וְכִי זֶה אֲשֶׁר  כָּתוּב  בַּקֻרְאָן וְשָׁם  נֶאֱמַר

בַּל יָשִׂימוּ בְּנֵי כּוּרַיֶשׁ  לָבוּז  וְלִשְׁנִינָה   אֲשֶׁר  קִדֵּש לָהֶם  נְבִיאָם מַכֶּה וּמְדִינָה

מוּטָב גָּם לָשׁוּב וּלְשַׁנֵּן לְעַם  בְּנֵי הָגָר   לֹא בִּכְדִּי שַׂם מִקְדָּשֵׁיהֶם שָׁמָּה בַּמִּדְבַּר

וְלָנוּ בְּמוֹרִיָּה שָׁם שַׂם מִקְדָּשׁוֹ  הָאֵל    לְהַפְרִיד בֵּין   צֶאֱצָאֵי יִצְחָק  לְיִשְְׁמָעאֵל

לְהַשִׁכּין שָׁלֹום  בֵּין  צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם   לָתֵת לָזֶה חֶלֶק וְנַחֲלָה פֹּה וְלָהֵם אֵי שָׂם

ולָשִׂים זֹאת  לְפָנֵינוּ   וְגָם בֵּין עֵינֵינוּ    בִּשְׂרוֹר שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִשְׂרוֹר עִם שְׁכֵנֵינוּ

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע  ה' לַאֲבוֹתֶינו וְלָנוּ