שבת שלום קהל קדוש                               הַמְקַיֵּם נֶפֶש   

 כּל הַמּוֹדֶה וְלֹא עוֹזֵב הוּא לֹא יְרוּחַם

                                זֶה שֶׁעָשָׂה פַּרעֹה הִסְכִּים חָזַר וְנִחַם*   *  התחרט חזר בו מדעתו

 וּמִשֶּׁקִבֵל עֶשֶׂר מַכּוֹת  נְאוֹת לְשַׁלְּחַם

 שַׁב לְסוּרוֹ פַּרְעֹה וְחֵילוֹ ה' יָרָה בַּיָּם

בִּינוּ  בּוֹעֲרִים  מָתַי  תַּשְׂכִּילוּ  לְהָבִין

כִּי  בָּרָא ה'הָעוֹלָם  וּבוֹ  אָדָם הִשְׁכִּין

 כְּדֵי לִחְיוֹת  בְּחֶבְרָה וְלֹא לִחְיוֹת בָּדָד

 וּבְקַיֵּם חֹק וּמִשְפָּט יִשְׂרָאֵל פֹּה שָׂרַד  

לֹא  בִּכְדִּי הָאָדָם  קַָדָם   לְמַתָּן  תּוֹרָה

כִי הֲרֵי הִיא נוֹעֲדָה כְּדֵי לָלֶכֶת לְאוֹרָה

בָּהּ צִוָּנוּ ה' לְהִשָׁמֵר מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֶינוּ

וּבְכַךְ גָּם נְקַיֵּם תּוֹרָה כְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ

 וּלְקִיּוּם הָעוֹלָם ה'  יָצַר  הָאָדָם  ּבְרָאוֹ  

 לָכֵן הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ מְקַיֵּם עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ  

  לְמַעַן הָאָדָם נָתַן תּוֹרָה מִצְווֹת וּמִקְרָא

  בְּרָם בְּאֵין אָדָם לֹא יִמַּצֵא לוֹמֵד תּוֹרֶה

לא בכדי יצאו ישראל ממצרים חמושים

הביטוי חמושים נשמע כחמושים בכלי מלחמה , והלא ישראל היו עבדים לפרעה במצרים מנין להם "חִמּוּש" במשמעות כלי נשק ותחמושת, זה אומר דרשני, ורש"י דורש זאת ומבהיר כי היו בני ישראל במצרים חלוקים בדעותיהם, ורק "חמישית" מהם הלכו אחר משה והאמינו ואילו ארבע חמישיות מהעם לא נשמעו למשה והעדיפו להשאר במצרים בחיי עבדות. אלה היו חסרי אמונה בכוחו בהצלחת משה להוציאם ולהביאם אל ארץ כנען, גם לא האמינו שפרעה שיותר עליהם הרי הם עבדים לו בבחינת רכושו, לא האמינו שיותר רכושו זה בלי תמורה. מכאן למדים אנו כי עוד בטרם ישראל היה לעם, היו מחלוקות בתוכו. מחלוקות  אלו מְלַוִּים אותו מאז התהוותו לעם במצרים ויותר לאחר שהתנחל בארץ ויסד מלכות שככתוב נחלקה לשתים : ממלכת ישראל וממלכת יהודה. במרוצת הדורותראינו שבגלל שנאת חנם נחרב בית המקדש פעמים והעם הוגלה  אל מחוץ לארץ נחלתו.כאמור זה התחיל במצרים ולאחר מכן במדבר:  מחלוקת קרח הכהן ועדתו עם אהרן ובניו הכהנים שכולם בני שבט לוי. ומצאנו גם בין דוד  למלך שאול ולאחר כינון ממלכה בישראל נתפלגה לשתים : לממלכת יהודה ולממלכת ישראל אשר בסופן שתיהן נחרבו,  המחלוקת לא פסחה על דוד ובנו אבשלום ועל בנו שלמה. ובהמשך לא פסחה על מלך אחאב שנודע כחוטא ומחטיא את ישראל והנביאים.ובימינו חוזרת המחלוקת בעם ולא בוחלים לפגוע זה בזה באין מעצור. המחלוקת קימת לא בקרב "שומרי המצוות" לבין אלה שאינם "שומרי מצוות", המכונים משום מה "חילוניים", בעוד אין בן דת משה וישראל שיושב בארץ שאיננו מקים מצוה מן התורה ביודעין ובלי יודעין בעצם ישיבתו בארץ כמקים מצות "ישוב הארץ . לצערנו אחד פוסל זֻלָּתוֹ, עד כדי קרע בעם, באופן ובצורה המשיחה דעתנו מצרי ישראל שרוקמים מזימות נגדנו ואורבים לנו להפתיענו במלחמה בנו. צדק קהלת שאמר : "אין חדש תחת השמש".

המכה המכרעת בנוסף לעשר המכות שהוכו הַמִּצְרִיִם במצרים  

כי שעולה מן הכתוב, קבע הקב"ה שני שלבים של היציאה ממצרים, האחת : הוצאת ישראל ממצרים , לא לפני שהקב"ה מעניש את פרעה ועמו בהכותו עשר מכות כנגד התעללותו הוא ועמו בישראל ועל כפיות הטובה של פרעה מול צאצאי יוסף שהיטיב עמו. כפי שנאמר עשר המכות נועדו מצד לרכך את עמדתו של פרעה עד אשר יסכים לשלח את ישראל מארצו ומצד שני להענישו על התעללותו בני ישראל . ואכן פרעה בסוף עשר המכות נאות להסכים לשלח את ישראל מארצו, זאת לא לפני שאלהים תעתע בו להענישו, היה גורם לו להסכים ומיד לאחר תום המכה: וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה מלך מצרים וגו'. (יד/ח) . וכך יצא החלק החמישי מבני ישראל ממצרים שנאמר: וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל מארץ מצרים (יג/יח) כל היתר ארב החמישיות כפי שרש"י פֵּרַשׁ זאת , נשארו ארבע במצרים לפי רש"י הם מתו בשלושת ימי האפלה, ברם דעה אחרת אומרת כי הם נטמעו במצרים בַּמִּצְרִים ואבדו לעם ישראל. כפי שכבר נאמר יציאת ישראל ממצרים, לא התרחשה אלא לאחר שהקב"ה העניש את המצרים על זה שהכה אותם עשר מכות, בכך שהקב"ה גרם לכך שאחרי כל מכה פרעה הסכים לשחרר את ישראל, ומשסרה הצרה -המכה היה הקב"ה מחזק את לב פרעה אשר חוזר ומסרב לשלח את ישראל . בכך לא שגיא, אחרי שכבר ישראל יצאו ממצרים, הקב"ה בקש להעניש את פרעה לכן גרם לכך שבדחף בני עמו המצרים, יצא פרעה וחילו לרדוף את בני ישראל , זה מתרחש אחרי מסע של שלשה ימים ממצרים עד הגיע בני ישראל אל הים שם נעצרו ולא יכלו להמשיך ולא לשוב אחור כי פרעה וחילו סגר עליהם, ויצעקו אל ה' ויאמרו למשה: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (יד/'א) ה' חזק לב פרעה לרדוף את עם בני ישראל להשיבם למצרים, זאת כדי להכות את פרעה את המכה הנצחת  המכונה כאן "המכה האחת עשרה" כי בעשר המכות שהכה ה' את המצרים פגע בעקר ברכושם ורק במכה העשירית פגע בנפשות חלק מהם וזאת היתה מכה מכרעת. אלא הקב"ה לקיים הבטחתו: "וגם את הגוי דן אנכי"  (בראשית טו/יד) ברם בכך נפל בלב העם פחד כי לפניהם הים ומאחוריהם פרעה וחילו , אלא שמשה דבר אליהם לאמור:   אל תִּירָאוּ התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי ראיתם את מצרים היום לא תֹּסִפוּ לראותם עוד עד עולם. (יד/יג) וה' בקע את הים וישראל עברו בתוכו ביבשה. ונתקימו בהם הכתוב : ה' ילחם לכם ואתם תחרישון .(יד/יד) ואכן מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שָלִשָיו טֻבְּעוּ בים סוף.(טו/ד').  

לא חסרו מסיתים ומדיחים בקרב העם

אמנם שוחררו בני ישראל בגופם מן העבדות, אבל לא נשתחררה נפשם משבוד, זאת למרות ששמרו על יחודם. כי המסיתים והמדיחים שבקרב העם, הצליחו לזרוע פירוד בקרב העם ובכך  הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה על ידי משה עבדו במצרים נשתכחו . והחלו לרטון בפני משה: למה הוצאתנו ממצרים הלא כבר אמרנו אז:  חדל ממנו וְנַעַבְדָּה את מצרים כי טוב לנו עֲבֹד את מצרים מִמֻּתֶנוּ במדבר. יד/יא,יב)  אלא שהמכה האחת עשרה, בְּטַבֵּעַ פרעה וחילו בים סוף, החזירה לעם את האמונה בה' ובמשה עבדו: ויאמינו בה' ובמשה עבדו .(מו/לא). יש כאן חידוש בתורה בכך  שהתורהמרימה קרנה של מרים אחות משה ואהרן כאשה שנאמר: ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה וַתֵּצֵאןָ כל הנשים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: (טו/כא) מרים אמרה שירה לנשים. ברם משתמה השמחה והצהלה שב העם לסורו והחל מתאונן ומתלונן, הפעם כי אין מים לשתיה זה נמשך עד הגיעם למקום שנקרא מרתה שם נמצאו מים אך שוב אלו היו מים מרים ושוב : וילונו העם על משה לאמור מה-נשתה? ומשה פונה לקב"ה לבקש הצלה ונענה בדרך יחודית כעוד מעשה נסים: ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו.(טו/כה) . בלכת משה במדבר עם העם נהג לדבר אל לבם ללמדם חוק ומשפט בלשון המקרא הֲלָכוֹת – הִלְכוֹת  חיים וכללי התנהגות, לא תמיד ניתן להסביר פשר האיסור והמותר שבתורה. לפי התורה צריך לקים את  המצוה גם אם אין יורדים למשמעותה ,לסיבתה ולפשרה, כפי שרש"י נתן לזה ביטוי יש לראות במצוה גזרת "גזרת מלך" על כן "זה ראה וקדש", ומביא סדרה של מצוות אסורים והיתרים שמעוררים בנו תמיד תמיהות כגון : "איסור  "לבישת כִּלְאַיִם" (צמר ופשתים) , או "זריעת שדה כלאיים" . או האיסור לחרש ב"שור וחמור" יחדיו או "אִסּוּר חזיר", און משמעות דין "פרה אדמה" שמאפרה מִטַּהֲרִים כהן שנטמא.  לעתים בינתנו איננה מגיעה לכדי הבנת חֻקִּים אלה , על זה אמר  רש"י "זה ראה וקדש". ונאמר עוד : והיה כי תשמור את החקים והמשפטים , כל "המחלה" אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך.((טו/כו)ונדבר בשבח מרים יעל ודברה ובמנהיגות אי שם   .   

 שִׁיַרת מִרְיָם חִזְּקָה אֶת לֶב הָעָם   הֵקֵלָה עַל  הָעָם וְהִסִּיחָה  דַעְתָּם

 זֹאת דַּרְכָּה שֶׁל אִשָׁה רַבַּת  חֶסֶד   שֶׁהוֹכִיחָה תוּשִׁיּה גָּם אָז עַל הַיָּם

 הִיא אֲשֶׁר קִיְמָה בִּּעִתּוֹ אִישׁ רָם    שׁהָיָה לְגוֹאֵל יִשְרָאֵל מוּרַם מֵעָם

 מִרְיָם בְּתֻפָּהּ נָתְנָה אָז  אֶת הַטּוֹן   בְּשִׁירָה בְּזמְרָה וְטַעַם טוֹב וְסִגְנוֹן

כָּּאן קוֹל נָשִׁים  צַדְקָנִיּוֹת אֵינֶנּוּ עֶרְוָה

סַחֲפָה מִרְיָם גָם הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ  בְּתִתַּם עִדּוּד לַקְהִלָּה  וּלְמַנְהִיגִֶיֵּהָ

נִתֵּן כָּבוֹד לִנְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַשַּׁעַר  נְחַזְקַן וּנְעוֹדְדַן לְמַעַן  נִסְגּוֹר פַּעַר

זֶה אָז הָיָה וְגָם  בְּיָמֶינוּ מִתְרָחֵשׁ   לְמָה  עוֹד  נְיָחֵל  וּמָה עוֹד  נְבַקֵּשׁ

צֵא נָא צֵא  נָא  וְאַל  תּהַסְּסוּ שׁוּב   וְגָם  נָכוֹן שֶׁהָעָם יֵהֵא לָהֶן קָשׁוּב