כבר יותר משעתיים מאז נודע לי שאברהם טבק שהיה מכונה א. טבק נפטר בפתאומיות, ושעתיים אני מתקשה לעצור את הדמעות. הרגשה כבדה של דיכאון כבד השתלטה עלי. אני מרגיש שזה סוף של עידן בתקשורת הספורט הישראלית. סימן קריאה לסיומה של תקופה בה לסקופים היה משקל בעיתונות. בה עיתונאי היה בודק כל ידיעה שלו פעם אחר פעם ושוב בודק עד שהוא מפרסם אותה.
כשהייתי בקורס כתבי ספורט (אותו ניהלו אנשי הענק משה לרר ושייע פורת ז"ל) עם עמיר פלג, איציק לביא, יצחק וייסהוף ורבים וטובים אחרים, נשלחתי ל"מעריב" ב-1982 ללמוד מה זה בכלל עיתון.
אני זוכר את טבק שהיה הכוכב. ישראל רוזנבלט ז"ל (עוד אחד מאותם נפילי ענק, היה אז העורך הראשי) והיו שם גם אבי רצון, מאיר ריפמן, ברוריה ביגמן, ועוד רבים רבים וטובים שיחיו עד 120. היתה עיתונות, היה מדובר במעריב עליו גדלתי גם כילד. לאחר מכן התחלתי את דרכי בעיתון "חדשות". היינו צעירים, יפים, מלאי ביטחון וחשבנו שאנחנו שולטים בעולם התקשורת וגם שלטנו. הסתכלנו על מעריב הישן שיצא בפורמט שחור-לבן במבט מתנשא משהו.
כל זה השתנה עבורי כשהגעתי למעריב ב-1993. עופר נמרודי הוציא את העיתון בצבע ולפתע מעריב שוב נצץ. מצאתי מדור ספורט עם אנשים ענקיים, נפילים. אחרי איציק בן חורין ורז זמצקי שערכו את העיתון החזירו את ישראל רוזנבלט לעמדת העורך הראשי בפעם השנייה וטבק היה הכוכב מחדש. הוא קיבל טור שבועי מישראל והיה שומר על ידיעות שאיש לא עלה עליהן מההתאחדות במשך שבוע. אמרו עליו שאפילו חיטט בפחי הזבל של ההתאחדות למצוא סקופים. אז, אמרו את זה לצחוק עליו אבל לא היה על מה לצחוק, אלא רק להעריך ולהעריץ. הוא היה מוכן לעשות הכל עבור סקופ אבל היה הוגן תמיד ופרסם ידיעות אותן בדק ושוב ושוב. זה סוג של תקשורת שלא תחזור לעולם.
טבק סוג של אהב אותי כי שנינו היינו "פולנים". הוא נולד שם ונשבע כל חייו שלא יחזור לשם ובסופו של דבר מת על אדמת פולין. איזה גורל. הוא אהב הרבה כתבים צעירים אבל ידע גם לעקוץ בלי לחשוש ולומר לאנשים את האמת בפרצוף. יש כאלה שלא אהב ולא העריך. לפעמים הם גם לא אהבו את זה אבל זה היה האיש. לערכתי, מחוספס מבחוץ ולב ונשמה מבפנים. תמיד עקץ אותי: "נו, קנית את הפשגלונד ספורטיבי של הפולנים שלך?". עיתון ספורט פולני ותיק. הוא ידע לקרוא בו אני בקושי. הייתה חנות אחת באלנבי שאפשר היה לרכוש את העיתון.
אתן לכם דוגמה שלא סיפרתי אותה לאיש אבל מכיוון שהיום אני מפוטר ממעריב מזה כמעט חצי שנה אני יכול לגלות. אחרי ש"מעריב" חזר להתפרסם תחת אלי עזור יום אחד קיבלתי טלפון מ-א. טבק. התרגשתי מאוד לשמוע אותו. "זיוצ'יק (ככה היה קורא לי). שמעתי שאתה עובד במעריב של אלי עזור. יש לי רעיון בשבילך. הרי אתם לא נותנים שם אף ידיעות מעניינות. לא משהו שאנשים ירצו לקנות את העיתון עבורו. אני כבר בפנסיה ולא איכפת לי אבל נופלות לי ליד מלא ידיעות מעניינות ולמה שלא תתקשר אלי כל שבוע. אני אתן לך ידיעות ותפרסם בשם שלך. ככה החבר שלך דורון כהן ועזור יהיו מבסוטים כי אני מכיר אותך. אתה בחור טוב אבל אתה צריך להביא להם דברים כי העיתון הזה לא יושב חזק".
האמת, התרגשתי. לא משנה שהייתי אמור להיות בראש ובראשונה הכתב לכדורגל עולמי (והיה לנו כמובן את שחר שקלש). העורך גולן בר יוסף רצה ממני גם ראיונות בכדורגל הישראלי וגם ידיעות. בסופו של דבר חשבתי לעצמי שטבק צריך לכתוב בעצמו את הידיעות שלו ולא חזרתי אליו. חשבתי שענק כמו טבק צריך לקבל טור משלו בעיתון "מעריב".
נפגשנו לאחרונה בלוויה של ישראל רוזנבלט ז"ל. לוויה שהיתה באותו יום בו נקבר מורי ורבי שייע פורת. טבק נשאר אותו טבק כמו בימים ההם שהיה אומר לי: "עד שראיתי אותך היה לי יום מאושר ועכשיו יש לי יום זיפט נהיה לי יום זיפט". היו לו הרבה מאוד אמירות מצחיקות כאלה.
טבק האיש שהביא לתקשורת הישראלית את חוברות פתיחת העונה בכדורגל. "ראיתי את החוברות של ה'בילד' ו'קיקר' ואמרתי לעצמי שלמה לא נעשה גם אנחנו?", סיפר לי לא אחת. "מעריב" היה הראשון שהוציא חוברות כאלה עם תמונות של סגלי הקבוצות. טבק כיסה מונדיאלים רבים ביניהם 1982. אם תקראו היום את הכתבות שלו מאז בספרד אפשר פשוט ללקק את האצבעות. בית ספר לעיתונות.
טבק המליך יו"ר התאחדויות ויו"רים של קבוצות. פיטר ומינה. ידו היתה בכל ויד כל בו. הוא היה האבא של המדור וביום האחרון בו נסע לכסות משחק של הפועל תל אביב בגביע אירופה בדנמרק הוא חיכה שנתקשר אליו לנייד. אני קיבלתי את הדיווח שלו ואמרתי לו: "אבל למה לא התקשרת בעצמך. אז הוא אמר לי 'אני מחכה שתתקשרו' וקפאתי כאן מקור". כששאלו אותי מה טבק אמר אמרתי: "שהוא עוף קפוא" וכל המדור התפוצץ מצחוק. וזו היתה פרפרזה על כך שצמיד היה אומר: "אני עוף מוזר". אני זוכר שאחת הנפילות שלו (למרות שלא כיסה את הקבוצה באופן שוטף) היה חזרת אברם גרנט למכבי תל אביב. זה קרה ב-1996 כשגרנט הוחזר במפתיע במקום דרור קשטן. למחרת "ידיעות אחרונות" הביאו את הסקופ ומעריב יוק. מתברר שסגרנו את המדור מוקדם וטבק התקשר לדסק לספר להם את החדשות אבל אף אחד לא ממש ספר אז את הספורט ביום של בחירות!
ואכן, הוא היה סוג של עוף מוזר בתקשורת הישראלית. מעט מאוד רפורטרים נותרו בה. כנראה שלא יקום לנו עוד טבק חדש שכזה.
א. טבק, אני כבר מתגעגע. עבורי מותו היא באמת סופה של תקופה! יהי זכרו ברוך. טבק היה אומר: "אתה רגיש מדי ילד".
