כ-90% מבני משפחתם של אנשים עם מוגבלויות בדיור חוץ ביתי (הוסטלים, מעונות או דיור מוגן בקהילה) היו לא מרוצים מאופי הקשר שנכפה עליהם במהלך תקופת הבידוד של משבר הקורונה, כך עולה ממחקר חדש שנערך במהלך החודשים אפריל-מאי ע"י ד"ר כרמית-נעה-שפיגלמן מהחוג לבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת חיפה וד"ר טל ארטן-ברגמן מאוניברסיטת לה-טרוב במלברון, אוסטרליה. "בתקופה שלפני פרוץ המגפה נפגשו בני המשפחה לפחות פעם בשבוע עם בן המשפחה בתוך המסגרת וכן הדייר היה יוצא הביתה כל סופ"ש או פעם בשבועיים. כל זה פסק לחלוטין עקב הנחיות של משרד הבריאות והמדיניות החדשה של משרד הרווחה", אמרה ד"ר שפיגלמן.
הסקר מהווה חלק ממחקר מקיף אותו עורכות ד"ר שפיגלמן וד"ר ארטן-ברגמן ובו החוקרות מבקשות לבדוק בימי הריחוק החברתי בתקופת מגפת הקורונה את תדירות ודפוסי התקשורת, ושביעות רצונם של בני המשפחה לבוגרים עם מוגבלויות שכליות, אוטיזם ומוגבלות פסיכיאטרית המתגוררים במסגרות של דיור חוץ ביתי (הוסטלים, מעונות פנימייה ודיר מוגן בקהילה). במחקר השתתפו 108 בני משפחה של בוגרים עם מוגבלויות בדיור חוץ- ביתי והוא התקיים במהלך החודש אפריל-מאי 2020.
מתוצאות המחקר עולה כי 60% מבני המשפחה היו רוצים להיפגש יותר עם בן/בת המשפחה עם המוגבלות, וכי 55% מבני המשפחה חשו כי אין להם מספיק מידע על מצבו של בן/בת המשפחה עם המוגבלות והיו רוצים שיהיה ערוץ תקשורת פתוח וישיר יותר עם אנשי הצוות במסגרות הדיור. בהעדר קשר פתוח וישיר, רוב בני המשפחה (68%) דיווחו כי לא יכלו להעניק תמיכה לבן/בת המשפחה עם המוגבלות בתקופה משבר הקורונה. רק 11% מבני המשפחה הביעו שביעות רצון מאופן ההתקשרות עם בן או בת המשפחה בדיור החוץ-ביתי בימי הקורונה.
לדברי החוקרות, הנחיות משרד הבריאות והמדיניות החדשה של משרד הרווחה, לפיה נאסרו מפגשים ויציאות של הדיירים לביקורים עם המשפחות במשך כחודשיים בשל החשש מהידבקות מקורונה, דרשו מבני המשפחה למצוא דרכים חדשות לתקשר עם בן/בת המשפחה עם המוגבלות ואכן רובם (76%) שינו את דפוסי התקשורת. כך למשל, כמחצית מהמשפחות התנסו לראשונה בשיחת וידאו.
לדברי החוקרות, מצב זה של העדר קשר ישיר עם הדיירים והעדר עדכונים שוטפים מאנשי הצוות במסגרות הדיור גרם לבני המשפחה לתחושות של דאגה ותסכול. מעבר לכך, בראיונות עם בני המשפחה עולה כי מצב זה של שינוי פתאומי של השגרה במסגרות הדיור – העדר ביקורים של בני המשפחה והפסקת התעסוקה מחוץ למסגרת – גרמו למצוקה נפשית בקרב הדיירים. "תוצאות סקר זה מחדדות את הצורך בהתוויית מדיניות בנוגע לשימור הקשר של בני המשפחה עם הדיירים בזמני חרום, כולל הבטחת תקשורת רציפה ופתוחה עם אנשי הצוות במסגרות הדיור", סיכמו החוקרות.