פסק הדין נדרש לתביעה של אב לביטול מזונות ילדיו בשל סרבנות קשר מתמשכת ולהלן תמציתו:
מה בין ניכור הורי, מרדנות ילדים ופטור ממזונות: האם יש להורות על ביטול או הפחתת חיוב של אב במזונות ילדים המתנגדים לכל קשר עמו תקופה ממושכת וכאשר אפסו הסיכויים לשינוי עמדתם? כיצד מעבר משיח בהמשגה הקיימת "בן מרדן" או ל"ניכור הורי" יכול לסייע בקידום הדיון והאחדת הטיפול? האם יש להפחית מזונות במקרה היברידי שבו אם ניכרה ילדים באופן פתולוגי כלפי האב אך גם לו חלק ואחריות לכישלון הקשר?
בית המשפט מציע לשנות את השיח ולעבור מדיבור על "בן מרדן" לשיח של הפחתת מזונות או ביטולם בשל ניכור הורי פתולוגי.
א. הדיבור "בן מרדן" מקורו במשפט העברי. ההתייחסות של המשפט העברי לזכות האב ללמד את בנו תורה ומצוות או לחנך את ילדיו (בן ו/או בת) למידות נכונות ודרך ארץ היא מצומצמת וייתכן שלא תתאים לכל המקרים. טול מקרה שהילדים במשמורת האב ומתנכרים לאמם המחוייבת במזונותיהם, לכאורה האם במקרה שכזה לא תוכל היא לעתור לביטול החיוב במזונות שכן סיטואציה מעין זו לא הייתה כלל אפשרית (חיוב אם במזונות) לפי כללי המשפט העברי. בנוסף הביטוי "בן מרדן" נראה ככזה המתייחס לחובת כיבוד אב ואם והתנהגות לפי בקשתם. הסיפור של ניכור הורי וסרבנות קשר הוא רחב יותר, עמוק יותר ומצריך תת התייחסות מתאימה.
ב. בניכור הורי, סרבנות הקשר היא אך הביטוי החיצוני לקושי הפנימי של הילד לקיים מגע עם ההורה המנוכר. לעתים, היעדר המגע והקשר הפיסיים (בין אם במפגש, בין אם בטלפון או אף במסרון) עם אחד ההורים הוא רק שיקוף של היעדר היכולת של הילד לגעת בתוך תוכו עם הדמויות ההוריות המופנמות. כאשר מדובר במחיקת הדמות ההורית ובמחיקת "מחצית העצמי" מדובר בנזק משמעותי וחמור שיכול להיגרם להתפתחותו של הילד וגם בהשפעת התייחסותו אל מי מההורים על האופן שבו הוא מתייחס לעולם ולאחר (ראיה דו מימדית, צביעה של העולם בשחור ולבן, קושי להכיל מורכבויות, קושי לבצע הבחנה בינו לבין ההורה ועוד).
ג. קשירת תביעה להפחתת או ביטול מזונות בשל מרדנות הילד (כפי שהיה נהוג עד כה) נכונה במובן זה שהיא מתייסת למבחן התוצאה (היעדר קשר או סרבנות קשר מצד הילד). עם זאת, מדובר בהתייחסות עם אמורפיות מבחינת סדר השיקולים ומשקלם היחסי. התייחסות תוצאתית שונה מהתייחסות תהליכית ומצומצמת ממנה. מקום שנקבע כי מדובר בניכור הורי קשה, מאליו מובן כי הדבר קשור לפרקטיקות הוריות מנכרות ולתהליך של ניכור (תוצאת "המרדנות" או כשלון הקשר היא קצה הקרחון. בית המשפט לא יכול להסתפק בתיאור הקרחון שלפניו, עליו לצלול עד לקרקעית האוקיינוס כדי לצפות בתהליך שהביא למרדנות. קריאה לילד בשמו "סרבנות קשר בשל ניכור הורי" היא הכותרת הרלבנטית לביטול או הפחתה של חיוב במזונות. במקרה של סרבנות קשר בשל ניכור הורי פתולוגי עם היעדר היתכנות לחידוש קשר בתוך תקופת היות הילד קטין ולאחר מיצוי כל דרכי ההתערבות האחרות לחידושו, התוצאה עלולה להיות ביטול החיוב במזונות (כאשר אף כאן יהיה צורך לשקול שיקולי הפסיקה בדבר מידתיות, השפעה על מצב כלכלי של הילד, אך גם בעמדות של ההורים לאורך הדרך ולא רק בתחילתה או סופה).
במקרה של סרבנות קשר היברידית המורכבת גם מריחוק של הילד מההורה וגם מאשם תורם של ההורה המנוכר, התוצאה צריכה להיות לכל היותר הפחתה במזונות אך בוודאי לא ביטולם (וכאן יש ליתן משקל מוגבר לאמצעים אחרים שיכול ההורה המנוכר לנקוט ולמידת משקלו והשפעתו על היעדר הקשר ומניעיו בהגשת התביעה).
במקרה של סרבנות קשר שנובעת בחלקה הגדול או באופן בלעדי מההורה מסורב הקשר (בשל אלימות, התעללות, נטישה דלות הורית), לא צריכה להיעשות כל הפחתה במזונות.
ד. שינוי השיח והבנייתו לקטיגוריות מתאימות להתייחסות לסרבנות הקשר תאפשר דיון מושגי ונורמטיבי מותאם יותר בסוגיה. כן יהיה בכך לאפשר הרחבת ארגז הכלים של שופט המשפחה לטיפול בסרבנות קשר ולהצמיד תג של אחריות להורה מנכר. כך יוגשם ערך מרכזי שבתי המשפט לענייני משפחה מבקשים להשיג והוא קיום ושמירה על החובה של ילד להיות בקשר עם שני הוריו (כל עוד הם לא פוגעים בו) ועל החובה של ההורים לקחת חלק משמעותי בגידולו. עוד יהיה בכך להפוך את מכשיר ההפחתה או שלילת המזונות לכלי אפקטיבי, חינוכי ומרתיע במקרים של סרבנות קשר פתולוגית ומוחלטת שאין בצדה הצדקה מצד ההורה מסורב הקשר.
ה. שינוי השיח אינו שינוי של ההלכה הפסוקה אלה התאמתה לתבניות דיון והכרעה חדשות בהתאם לחידושי הפסיקה בתחום הניכור ההורי (ראו למשל פסיקותיו של כב' השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בשנה האחרונה במסגרת טיפולו בבקשות דחופות לחידוש קשר – פורסמו במאגרים). שינוי השיח חיוני לצורך קיום שפה משותפת בשדה המשפטי, הטיפולי והמשפחתי והאחדת הטיפול הנדרשת בתביעות מסוג זה. שינוי השיח יקל להבא על קביעות שיפוטיות בתביעות להפחתת או ביטול מזונות אם הן תישענה על קביעות שיפוטיות חלוטות קודמות בדבר קיומו של ניכור הורי פתולוגי או כשלון קשר מוחלט שאחד ההורים אחראי לו.
ו. שינוי השיח והכרה בניכור הורי פתולוגי כמצדיק הפחתה או שלילת מזונות, מכיר לראשונה בכך שילד המסרב לקשר עם הורה בשל פרקטיקות הניכור שננקטו כנגדו אינו האשם או האחראי לסרבנות הקשר ומסיר הצורך לעסוק "באשמת" או "אחריות הילד". הם (הילד המנוכר/מתנכר וההורה הדחוי) הם קרבן להתעללות פסיכולוגית קשה, מתמשכת ופוצעת מצד ההורה המנכר. על כן, הדיבור "בן מרדן" שוב אינו מתאים מקום שמדובר בניכור הורי פתולוגי. לא הבן (או הבת) הוא המרדן, ההורה שגרם לניתוק הקשר הוא "הורה מרדן" שלא מאפשר להורה האחר לממש חובתו ההורית כלפי הילד ולא מאפשר לילד ליהנות מקשר חיוני וקריטי להתפתחותו עם ההורה האחר. אם נכיר בכך שלא הילד הוא האחראי לניתוק הקשר אלא הליך הניכור שהוא מעורב בו ואשר מונע ומופעל ידי הורה מנכר, נמצא באופן מדוייק יותר את הכתובת הנכונה – ההורה המנכר ואת האמצעי – פגיעה בהורה המנכר (ולא בילד) באמצעות הפחתה או ביטול מזונות של הילד.
ישאל השואל מה לי אם מדובר בילד ובין אם בהורהו, הרי הפחתה של מזונות או ביטולם עלולים לפגוע ברמת חייו. התשובה לכך תהיה טמונה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אך נקודת הפתיחה צריכה להיות שלהורה שגרם לסרבנות הקשר חייבת להיות אחריות ברורה למעשיו. אם יידע מראש באמצעות פסיקה מסוג זה שעלולים המזונות להתבטל או לקטון, אולי ייזהר יותר בהתנהלותו.
ז. דיבור על ניכור הורי פתולוגי כהצדקה לשלילת/ביטול/הפחתת מזונות גם זונח ההתייחסות המגדרית ל'בנים מרדנים' שאינם מקיימים קשר עם אב. הניכור חוצה מגדר של הורים ושל ילדים כאחד. הוא מתרחש בקרב בנים ובנות. כלפי אבות וכלפי אמהות. כלפי משמורנים וכלפי שאינם משמורנים.
ח. מיצוי הליכים טיפוליים ושיפוטיים קודמים; פרמטר זה מביאנו שוב להסתכלות השיפוטית על התהליך (ניכור) שהביא לתוצאה (כישלון קשר מוחלט).
תביעה לביטול המזונות או הפחתתם צריכה להיות המוצא האחרון ולא כלי הפעולה הראשון. הדבר נובע מהנחיית הפסיקה לעיל אך גם משינוי השיח. ראינו כי הפחתת מזונות צריכה להישקל רק במקרה של ניכור פתולוגי וקיצוני. יש להניח כי קודם הגעה למצב דברים שכזה ננקטו ניסיונות התערבות שיפוטיים וטיפוליים. על כן יבחן בית המשפט האם קדמו לתביעה להפחתת המזונות או ביטולם הליכים קודמים של ניסיונות לחידוש הקשר, התערבות טיפולית ומה עלה בגורלם ומה הייתה מידת המוטיבציה של ההורים להניע שינוי בתפיסת הילדים?
ט. העברת אחריות לפרנסת הילד להורה המנכר ושיקולי מידתיות: כפי שהפסיקה דורשת מהחייב במזונות למצות פוטנציאל השתכרות ולהתחשב ברכושו ולא רק בהכנסתו מעבודה, במקרה של הפחתת מזונות או ביטולם יש להחמיר עוד יותר בדרישה זו עם ההורה המנוכר לרבות דרישת הגברת עיסוקו ומציאת עבודה נוספת ומיצוי כל פוטנציאל קיים כדי לאפשר את הפחתת המזונות. כמובן שגם אז יש להיזהר מפגיעה בסיפוק צרכים הכרחיים של הילד. בנוסף, מכיוון שבמקרה של ניתוק קשר בין ילדים לאחד מהוריהם ממילא ההורה המנותק לא מפעיל כוחותיו כאפוטרופוס ולא מעורב בחיי הילד, וכחלק משיקול המידתיות, נכון הוא להתחיל מביטול או שינוי החיוב של ההורה החייב במזונות במחציות של הוצאות בריאות וחינוך חריגות ולאחר מכן לשקול הפחתת מזונות "שוטפים". בנוסף מכוח עיקרון המידתיות יש מקום לשקול דחיית הפחתת המזונות למועד מאוחר יותר או קביעת מנגנון משפה במובן זה שההורה המנוכר ממשיך לשלם מזונות ללא הפחתה אך לאחר בגירת הילדים, תהיה לו זכות חזרה להורה המנכר (בדומה לרציונל של הלכת "עד שתעשיר" כפי שנדונה בפסיקה). כן ראוי לשקול תכנוני מזונות או הסדרי מזונות אחרים שיכולים להבטיח עשיית צדק (הפקדה לתוכנית חיסכון על שם הילדים), פתח לשיקום קשר, אך גם אי פגיעה בסיפוק צרכים הכרחיים של הילדים. כך ניתן יהיה לערוך איזון מידתי ומצד אחד לאפשר להורה מנוכר לזכות בסעד של הפסקת חיוב במזונות או הפחתה ומצד שני לא לגרום בכך לפגיעה מיידית בסיפוק צרכים הכרחיים של הילדים.
י. צדק. חינוך והרתעה. במקרה של מיצוי הליכים קודמים ללא הצלחה ושל קביעה שיפוטית בדבר התקיימות ניכור הורי פתולוגי ללא היתכנות של ממש לחידוש קשר בעתיד הנראה לעין, ביטול מזונות או הפחתתם הם ביטוי מובהק לעשיית צדק. מושג הצדק קושר בין החובה הברורה מבחינה מוסרית ומשפטית לשלם מזונות לבין החובה של ההורה להיות נוכח בעולם הילד, משפיע, רלבנטי וכן – בקשר עם הילד. הורה מנכר הוא הורה שמסכל את חובתו וזכותו של ההורה האחר לקחת חלק פעיל ורלבנטי בחיי הילד בכל מימד ומישור אפשרי. ככזה הוא פוגע בטובת הילד (לפי כל גישה מוכרת) ובוודאי פוגע בזכויות ההורה האחר. הורה שכזה חייב לדעת שבמקרים פתולוגיים וקשים הוא עלול להיות חשוף לסנקציות כספיות שונות וגם לכך שנטל החיוב במזונות יועבר לפתחו, כולו או חלקו. תוצאה שכזו, כל עוד אינה פוגעת בטובת הילד אלא מעבירה את נטל תשלום המזונות להורה הגורם לניכור ולדחייה, היא תוצאה צודקת. היא גם תוצאה מרתיעה ומחנכת. הותרת אפשרות הפחתת המזונות לנסיבות חריגות כמותה כמתן פרס מראש להורה המנכר שבדרך כלל מודע היטב לאופן ההתנהלות השיפוטית ואף מנצל אותה במידת האפשר לטובתו ולצרכיו האינטרסנטיים. מנגד, במקרה שבו יש להורה הדחוי חלק בניתוק הקשר ובהיעדר סיכוי אמיתי להצלחה בשיקומו, הצדק יושג באם כלל לא יישקל ביטול המזונות אלא הפחתתם בלבד תוך ייחוס משקל לחלקו ולאחריותו בכשלון הקשר.
מכל מקום, הפחתת מזונות במקרה של ניכור פתולוגי חייבת להיות בארגז הכלים של שופט המשפחה.
הפחתת מזונות או ביטולם במקרה של ניכור הורי פתולוגי צריכה להיתפס כסנקציה בארגז הכלים השיפוטי להתמודדות עם סרבנות קשר בלתי מוצדקת ולא כחלק מארגז הכלים לטיפול בענייני מזונות. הביטול או הפחתת המזונות הינן סנקציה ענישתית ומניעתית כלפי ההורה המנכר. היא אקט חינוכי במסגרת שינוי פרדיגמת ההתייחסות החברתית והמשפטית. כך היא צריכה להישקל וככזו ראוי ונכון לעשות בה שימוש בנסיבות המצדיקות זאת.
יא. בחזרה למושכל יסוד: אם אין קמח אין תורה ואין תורה אין קמח: שינוי השיח תורם לביאור טובת הילד במושגו הרחב יותר: ההתייחסות הפסיקתית להפחתת או ביטול מזונות בהקשר של טובת הילד התמקדה בחשש מפני פגיעה בסיפוק צרכים גשמיים וחומריים של הילד (מזונות). ניכור הורי פתולוגי הינו פגיעה קשה בילד ולא כל שכן בטובתו. במקרי קיצון קשים ופתולוגיים, אי הכרה בנזק שנגרם לטובת הילד על ידי הליך הניכור בשל החשש מפגיעה ברמת חייו או בסיפוק צרכיו ההכרחיים בסופו של יום פוגע בטובת הילד ומקיים רק חלקה הראשון של האימרה "אם אין קמח אין תורה". ההצעה היא לקיים גם את החלק השני של האימרה ולקבוע כי אם אין תורה אין קמח. אדם ששקוע כולו בחומריות אינו מקדיש תשומת לב לנשמתו, לרוחניותו וכך לא יוכל להתפתח. טובת הילד הינה מורכבת ורב מימדית. צרכי הילד הם חומריים ורוחניים. גשמיים ורגשיים. בשניהם צריך להתחשב.
יב. בשלב ראשון יש לקבוע את הקטיגוריה המתאימה אליה משתייכת מערכת היחסים של הילד עם הוריו. ככל שבית המשפט קובע כי מדובר בניכור הורי פתולוגי מובהק או ניכור הורי היברידי עליו להביט על התהליך שהביא לניכור, מיקומו, מעשיו ותרומתו של כל הורה וכן להביא בחשבון (בשים לב להנחיות הפסיקה) את הפרמטרים הבאים:
א. כמה זמן לא מתקיים קשר עם ההורה הדחוי?
ב. התייחסות לשלבי התערבות וטיפול קודמים ולהתגייסותו, תרומתו או הימנעותו של כל אחד מההורים?
ג. האם ניתן למנף התביעה לביטול/הפחתת מזונות לצרי טיפול או התערבות נוספת לשיקום הקשר ואם כן, מה מידת שיתוף הפעולה והתרומה של כל אחד מההורים?
ד. מה מידת ההשפעה של הפחתת המזונות או ביטולם באפשרות חידוש הקשר בעתיד הקרוב לעין? (כל עוד הילד קטין).
ה. האם ההורה המנכר יכול לספק המזונות של הילד ברמה מינימלית/הכרחית גם ללא חיוב ההורה המנוכר או שמא הפחתת המזונות או ביטולם תפגע בסיפוק צרכים הכרחיים של הילד?
ו. ככל שהפחתת המזונות או ביטולם מסכנת או פוגעת באופן קשה בסיפוק צרכיו ההכרחיים, האם יש מכשיר או מנגנון משפטי אחר שיוכל לבטא את הוקעת הניכור והצמדת תג מחיר לפועלו ומפעילו ללא פגיעה בילד?
ז. האם התוצאה פוגעת או מקדמת את טובת הילד והאם נעשה באמצעותה צדק?
א. משך זמן הניכור ובחינת התנהלות הצדדים ושת"פ בנסיונות קודמים לחידוש הקשר
ב. השפעתם האפשרית של ביטול/הפחתת מזונות על הנתק/חידוש קשר בעתיד
ג. יכולת ההורה המנכר לספק צרכים הכרחיים של הילד במקרה של הפחתה/ביטול
ד. במקרה שהיכולת של הורה מנכר מוגבלת לספק צרכי הילד – מציאת מנגנון לשימור החיוב במזונות הכרחיים בלבד עם קביעת מנגנון משפה.
יד. בית המשפט קיבל את התביעה למרות שקבע כי מדובר במקרה היברידי שעה שמשקל אחריות האם לגרימת הניכור והשרשתו גבוהים לאין שיעור מחלקו ואחריותו של האב. יחד עם זאת ובשל מצבה הכלכלי הקשה של האם, נקבעה הפחתת מזונות מדורגת ומתונה ביותר (הפחתה מיידית של 500 ₪ וביטול חבות בהוצאות חריגות ובמזונות בתקופת שירות צבאי והפחתה עתידית של 500 ₪ נוספים) עם אפשרות שיפוי של האב על ידי האם לאחר שיבגר אחרון הילדים.