סוסיתא, הצופה על הכנרת מהר נישא, כ- 2 ק"מ ממזרחה, נמצאת בתחום "גן לאומי סוסיתא" של רשות הטבע והגנים, הייתה העיר המרכזית באזור מזרח הכנרת ודרום הגולן בתקופה הרומית. העיר העתיקה הולכת ונחשפת זה עשרים שנים בידי משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. חשיפה זו מאפשרת לרשות הטבע והגנים לפתח בחודשים אלו את גן לאומי סוסיתא לביקורי קהל.
לפני מספר שבועות חשפו החוקרים את "הכנסייה השרופה", שהוקמה במאה החמישית לספירה ונשרפה ככל הנראה במהלך הכיבוש הסאסאני בראשית המאה השביעית. מדובר בכנסייה שנחשפה חלקית לפני כעשור, וכעת ד"ר איזנברג ושותפתו לניהול החפירה ארלטה קובלבסקה שבו לחשוף אותה. דווקא בזכות השריפה, השתמרה הכנסייה בצורה טובה, מאחר שמערכת הגג נשרפה וקרסה על רצפת הכנסייה וכך כיסתה אותה בשכבת אפר שהגנה עליה מפגעי הזמן. כעת, כששבו החוקרים לחשוף אותה הם גילו פסיפס מרהיב, שהשתמר בצורה מעולה. חפירת הכנסייה הופקדה בידיה של ג'סיקה רנטז מארה"ב שחשפה את שטחה הפנימי של הכנסייה, ששטחה 15x 10 מ'. במהלך חפירת אזור הפתח הראשי היא חשפה בתוך שרידי הדלתות המפוחמות צמד נוקשני דלתות ביציקת ברונזה בדמות אריות שואגים. במהלך תהליך השימור, בראשותה של יאנה ויטקלוב מרשות העתיקות נוקה ושומר רוב שטיח הפסיפס ונחשפו מרבית עיטוריו ושתי כתובות. הראשונה מספרת על שני אבות הכנסייה, תאודורוס ופטרוס הבונים היכל לקדוש מעונה ואילו השנייה, הנתונה בתוך מדליון במרכז הפסיפס, חושפת את שמו של הקדוש – תאודורוס. קריאה ראשונית של הכתובות נעשתה בידי ד"ר גרגור סטאב מאוניברסיטת קלן שבגרמניה, אפיגרף המשלחת ליוונית עתיקה.
לדבריו של ד"ר איזנברג, מזמיני הפסיפס ביקשו ליצור צבעוניות מודגשת וצפופה ביותר בתקציב דל למדי, הכוללת דגמים ותיאורי עופות, דגים ופירות שלא מותירים חללים ריקים. בחלק מהסלסלות גילו החוקרים חמישה או יותר כיכרות לחם בצבעים שונים (יש הטוענים כי אלו אינם כיכרות אלא פירות לא מזוהים), שיחד עם הדגים התקשרו אצלם עם נס הלחם והדגים המתואר ארבע פעמים בברית החדשה. על פי הברית החדשה, ישו ביצע את הנס באזור מבודד כנראה בצפון-מזרח הכנרת, שם האכיל בעזרת חמישה כיכרות לחם ושני דגים קהל של כ-5,000 גברים, מבלי למנות את הנשים והילדים. אחר כך, כפי שמסופר, הוא ביצע את נס ההליכה על המים והגיע לצידה הצפון-מערבי של הכנרת. במקום זה, קיבוץ גינוסר/טבחה של ימינו הוקמה כבר במאה החמישית לספירה כנסיית הלחם והדגים, ועל פי המסורת הנוצרית – זהו המקום שבו התבצע הנס.
ד"ר איזנברג ממשיך להיות זהיר בקשר לפירוש הפסיפס החדש, אולם הוא מציין שיש כמה נקודות שראוי לשים אליהן לב, " כיום, נוטים לראות בכנסיית 'הלחם והדגים' בטבחה שבצפון-מערב הכינרת את מיקום הנס ואכן המסורת הקדומה מקשרת האירוע לאתר, אבל קריאה זהירה בברית החדשה מעלה כי זה דווקא עשוי היה להתרחש ממש מצפון לסוסיתא בתחום שליטת העיר. על פי הכתוב, אחרי הנס חצה ישו את המים לצידו הצפון-מערבי, לאזור טבחה/גינוסר – כך שהנס צריך היה להתרחש במקום שבו החל את החציה ולא היכן שהוא סיים אותה. בנוסף, בפסיפס שבכנסיית הלחם והדגים יש תיאור של שני דגים וסלסלת לחם המכילה ארבעה כיכרות בלבד – בעוד שבכל המקומות בברית החדשה המספרים על הנס מצוינים חמישה כיכרות, כפי שנמצאו בפסיפס בסוסיתא. בנוסף, בפסיפס שבכנסייה השרופה מתוארים 12 סלסלות, וגם בברית החדשה מתארים השליחים שבתום הנס, נותרו 12 סלסלות עם לחם ודגים. תיאור כיכרות לחם בסלסלות באומנות הפסיפסים הינה נדירה מאוד, כך שאם אכן אלו כיכרות לחם המתוארים כאן בדומה לפסיפס בכנסיית הלחם והדגים, לא ניתן שלא לתהות על הקשר בינם לבין שני נסיו של ישו בסמוך לחופי הכינרת", ציין ד"ר איזנברג.
עם זאת, גם הוא ער לכך שיש גם הבדלים בין המתואר בפסיפס של הכנסייה השרופה לבין התיאור בברית החדשה: כך למשל, חלק מהסלסלות בפסיפס מלאות בפירות ולא רק בלחם ובמקומות אחרים יש שלושה דגים, זה ליד זה, ולא רק שניים. "הכנסייה נמצאת ממש בקצה המערבי של הר סוסיא והיא המערבית ביותר בעיר וצופה – אז כהיום – על הכינרת ועל אזור פועלו של ישו וחלק ניכר מנסיו. אין ספק שהקהילה המקומית הכירה מקרוב את שני נסי הלחם והדגים ואולי אף הכירה טוב מאיתנו את מיקומו המשוער. הסברה שהאמן או מזמיני העבודה רצו ליצור זיקה לנס שהתרחש לא הרחק היא בוודאי הגיונית. נסיים לחפור ולנקות את עשרים האחוזים הנותרים של הפסיפס ונבחן בקפידה השערה זו. לדגים עצמם מספר משמעויות סמליות נוספות לעולם הנוצרי ונדרשת זהירות רבה בפירוש", הוא סיכם.
