11 שנות נישואין עברו כמעט ללא בעיות. לפני שנתיים החל המשבר בין בני הזוג שלהם שני ילדים. הבעל שמעולם לא הסתיר את אהבתו לכדורגל ולקבוצתו וטען כי עם שובו אחרי משחק לבית אין לו עם מי לדבר על הכדורגל. לדבריו האישה באותה עת נהגה ללכת לבית הוריה או לחברות.
לימים דרישה זו הפכה להיות תוקפנית ואלימה נטען על ידי האישה. בין היתר טוענת האישה באמצעות עורכי הדין שרין וגדלי סולן כי גם כשהבטיחה לבעלה כי תשוב לביתם בטרם יסתיים המשחק ובשעתיים שלוש שהוא במגרשים היא תלך להיפגש עם חברות גם זה לא היה לרוחו. לדבריה במקרים מסוימים הוא דרש ממנה לראות חלק מהמשחק כדי שיהיה לו עם מי לדבר.
הבעל טען להגנתו כי הוא זכאי לשיתוף פעולה מינימלי מאשתו. "אני לא מבקש ממנה שתבוא למשחקים כפי שהייתי רוצה, אבל זה המינימום הנדרש שאני זכאי לו". הבעל שהיה כדורגלן בעברו רואה בכדורגל ובקבוצתו האהובה כל עולמו. "הדיונים בבית חשובים לי לא פחות מהצפייה במשחק עצמו שעליה אני לא אוותר לעולם".
עורכי הדין סולן פנו לבקשת האישה לבית הדין הרבני ודרשו כתובה וגירושין. לאחר דיון ראשוני ויתרה האישה על הבקשה לכתובה אבל התעקשה להתגרש. בבית המשפט למשפחה חולק הרכוש בין שני הצדדים שווה בשווה, כשהבעל התחייב להפקיד במעמד הגירושין 30 אלף ₪ לטובת לחיסכון לשני ילדיהם.
