בפסק הדין נקבע:
א. לא ניתן להידרש לסוגיית איזון המשאבים לאחר שהוכרעה בפסק דין חלוט ואין מקום לראות בפסק דין לאיזון משאבים "פסק דין חלקי" או איזון משאבים חלקי הן מטעמי מדיניות משפטית והן לפי הכלל של השתק עילה והשתק שיפוטי. אם כספי הזכייה בלוטו היו נכס שהנתבע הוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותה של התובעת לקבל מחציתו לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, הרי שעליה היה להגיש עתירה מתאימה לפי סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. הוא הדין לעניין האפשרות לקבוע שאיזון המשאבים יתייחס לנכס שהיה נכס מסוים שהיה לצדדים בעת איזון המשאבים אלא במועד מוקדם יותר (הוראת סעיף 8(4) לחוק יחסי ממון בין בני זוג) והיא לא עשתה כן.
ב. לצרכי הכרעה בשאלת זהות עילת התביעה אין הבדל בין כספי זכייה בלוטו לבין כל סוג של כספים אחרים שהחזיק מי מבני הזוג בעבר. טול מקרה שלאחד מבני הזוג קופת גמל, קרן השתלמות או חיסכון שבמהלך הנישואין עשה שימוש בכספים שבאפיק זה ובעת איזון המשאבים הם אינם קיימים עוד. האם יש לאפשר לאחר 5 שנים ניהול הליך חוזר בעניין איזון המשאבים רק כיוון שבן הזוג האחר גילה ראיות חד משמעיות לקיומם של אותם כספים שהיו לרעהו בעת הנישואין וכעת הוא חושד שנעשה בהם שימוש שונה מכפי שסבר במקור? התשובה היא חד משמעית לא. הכלל הנובע ממדיניות שיפוטית ראויה, וודאית וברורה חייב להיות שמעת שניתן פסק דין לאיזון המשאבים והייתה במסגרת ההליך אפשרות לטעון כל טענה לעניין כספי העבר והשימוש בהם, שוב לא ניתן יהיה לטעון, לתבוע "ולפתוח" את איזון המשאבים שנפסק או להתדיין בהקשר זה. בוודאי כאשר סוגיית כספי עלתה זכתה להתייחסות בהליך הקודם.
ג. התביעה התיישנה שכן עילתה נולדה עוד בשנת 1994 (מועד שנודע לה כי זכה בשעתו) ולכל המאוחר 2008 (מועד הקרע). כאשר מדובר בבני זוג נשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, הולדתה של הזכות לאיזון משאבים היא במועד הקרע – וזהו המועד ממנו יש לבחון את מניין התקופה להתיישנות. מועד גילוי העילה אינו מועד גילוי הראיה בדבר הזכייה בלוטו, אלא המועד בו ידעה התובעת על הזכייה, קרי המועד בו נולדה עילת התובענה. לפי עדויותיה, היא ידעה על כך עוד בשנת 1994.
ד. התובעת לא נקטה בהליך מתאים ולא העלתה הטענות המצדיקות לביטול הסדר איזון המשאבים מחמת הטעמים שהוכרו בפסיקה "למשפט חוזר". עד היום הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק-דין מכוחן של שתי עילות אפשריות – אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן "לשנות את פני ההכרעה מיסודה". בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין. במקרה זה, התובעת טוענת לאורך כל הדרך לתרמית מצד הנתבע, יחד עם זאת בחרה שלא לפעול ע"פ המתכונת של משפט חוזר אזרחי ולא הוגשה מצידה בקשה לביטול פסק הדין בעניין איזון המשאבים. בנוסף, גם העילה השנייה באשר לגילוין של טענות חדשות אינה מתקיימת, שעה שהראיה החדשה שהתגלתה לכאורה בדמות אסמכתה המעידה על הזכייה, נחשפה רק לאחר פסק הדין אך התובעת כשלה במבחן השקדנות הסבירה לגבי השגת אותה ראיה במהלך ניהול ההליך הקודם
