טעויות באבחון וטיפול באלרגיה, שעלולות להיות טרגיות בימי מלחמה: ?

1. דחיית בדיקות דימות דחופות, עקב חשש לאלרגיה לחומר ניגוד שמכיל יוד
2. עיכוב בטיפול התרופתי בפצועים שמוגדרים כאלרגים לפנצילין

דילמות הקשורות לתופעות אלרגיה מעסיקות את הצוותים הרפואיים כל השנה, קל וחומר בימי מלחמה, נוכח פציעות, המחייבות בדיקות דימות מהירות לשם אבחון והתאמת טיפול רפואי מועיל, או במקרים בהם יש צורך לקבל החלטות מהירות לגבי טיפול תרופתי חיוני.

חברי האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית פנו בחודש האחרון לבתי החולים בפריפריה, בצפון ובדרום שבהם אין מומחי אלרגיה והציעו עזרה בייעוץ רפואי מציל חיים.

מסביר יו"ר האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, פרופ' ארנון אליצור: "אנו ערים למצוקת הפריפריה ביומיום, ועוד יותר כעת בזמן מלחמה. כאיגוד רופאים, החלטנו להציע עזרה לבתי החולים שאין בהם שירותי אלרגיה חיוניים להצלת איברים וחיים, באמצעות ייעוץ טלפוני מרחוק 24/7".

הוא מוסיף: "אנו ערוכים גם לסייע בייעוצי אלרגיה אחרים ובשמירה על מעקב אלרגי לזקוקים לכך, עם דגש על המפונים מעוטף עזה ומהצפון, השוהים בבתי מלון, או במקומות אחרים."

טעות רפואית שכיחה ראשונה בבתי החולים: עיכובים ממושכים של בדיקות הדמייה (רנטגן, בדיקות סי טי וצנתורים), לנפגעים המוגדרים כאלרגיים ליוד, גם כאשר הסיכון בעיכובים הללו עולה על הסיכון להתקף אלרגיה.

ראשית, מה ליוד ולבדיקת דימות?
בזמן ביצוע הדמיות, כגון CT או הליכים טיפולים (צינתורים – לב, מוח, כלי דם ועוד), מזריקים לעיתים חומר ניגוד שמכיל יוד. המטרה היא להדגיש את כלי הדם, על מנת שניתן יהיה להבחין בהם, במיוחד במקרים של טראומה רב מערכתית. בדרך זו ניתן לאתר דימום פנימי, פגיעה באיברים פנימיים ופגיעות אחרות. לעיתים יכולה להתרחש תגובה אלרגית לחומרי הניגוד המוזרקים. חלק מהמטופלים עלולים לפתח תגובה מיידית, בתוך דקות מההזרקה, שתסמיניה יכולים לכלול: אודם, גרד, תפרחת עורית, היצרות דרכי האוויר, בצקת של הלוע, הקאות, ועד ירידת לחץ דם, אובדן הכרה ואף מוות. אצל מטופלים אחרים, האלרגיה יכולה להתבטא מאוחר יותר (משעות ועד ימים לאחר ההזרקה), לרוב כתפרחת קלה – עד קשה (שעלולה להימשך ימים רבים).

איך נכון להתייחס למידע על אלרגיה ליוד אצל נפגע/פצוע שנזקק לבדיקות דימות מהירות?
עונה הארגולוג פרופ' אלון הרשקו: "כשמגיעים פצועים למלר"ד חובה לבצע ניהול סיכונים רפואי מחושב. השאלה שצריכה להישאל היא: איפה הסיכון גבוה יותר – בבדיקת הדמיה לא מדויקת, או בסיכון לתגובה אלרגית"?
"רבים בישראל מוגדרים בטעות כאלרגיים ליוד. גם מי שמרחו בילדות יוד כחומר חיטוי על פצע ופיתחו גרד בעור, סוברים בטעות שהם אלרגיים ליוד. גם מי שאלרגיים לאכילת דגים, עלולים בטעות לחשוב שהם אלרגיים ליוד, למרות שאין קשר בין אלרגיה לדג ואלרגיה ליוד. לרוע המזל, מידע מוטעה נרשם בתיק הרפואי, בעוד המציאות לעיתים קרובות היא שונה. אלרגיה משמעותית לחומרי ניגוד (המכיל יוני יוד) היא למעשה תופעה נדירה. הבעיה היא שלרוב, כאשר פצועים מגיעים לבתי החולים ומדווחים על אלרגיה ליוד, בדיקות ההדמיה שלהם נדחות בשעות ארוכות, כדי להספיק לתת להם תרופות אנטי היסטמיניות או סטרואידים כהכנה לקראת הזרקת חומר הניגוד. הכנה זו אורכת כחצי יממה, וזו טעות, שעלולה לסכן חיים".

פרופ' הרשקו מוסיף: "לרוב, כאשר מגיע אזרח או חייל פצוע לבית החולים, הסיכון לתמותה מהפציעה חמור יותר מהסיכון להתפתחות תגובה אלרגית. כאשר נכנס לתמונה אלרגולוג ועובר על התיק הרפואי, השיקול יותר מושכל, ובדרך כלל ההמלצה היא להזריק את חומר הניגוד (למרות הסיכון להתפתחות תגובה). אפשרות אחרת היא לנהוג לפי פרוטוקולים, שמאפשרים מתן סטרואידים לוריד והמתנה של 3-2 שעות לפני הזרקת חומר הניגוד, בהנחה שהעיכוב בבדיקת הדימות לא מחמיר את נזקי הפציעה. דרך אגב, גם אם מופיעה תגובה אלרגית בעקבות הזרקת חומר הניגוד, יש מענה רפואי חיוני, שכולל: טיפול תרופתי מידי באנטי היסטמינים, או במקרים חמורים, הזרקה מהירה של אדרנלין לשריר".

עוד טעות רפואית שכיחה: על רקע אבחון יתר מוטעה ומוגזם באוכלוסייה של אלרגיה לפנצילין, מתפשרים על טיב הטיפול הרפואי במי שמוגדרים בטעות כאלרגיים לפנצילין.

בקבלה לבית החולים, אנו נשאלים במסגרת נוהל שגרתי. לגבי אלרגיה לתרופות.
בנוסף, הכותרת: "אלרגיה לפניצילין", מופיעה לרוב בגיליון הרפואי הממוחשב שלנו מקופת החולים. הבעיה היא שחשש לאלרגיה לפניצילין, ישפיע על הטיפול הרפואי.
תגובות אלרגיות לתרופות נגרמות על ידי מרכיבים שונים של מערכת החיסון ומתבטאות במגוון תופעות: החל מתפרחת עורית בלבד, וכלה בתגובה אנפילקטית (תגובה מהירה ומידית של מערכת החיסון, במהלכה משתחרר היסטמין מהתאים וגורם לתסמינים שונים שעלולים אף להוביל לסכנת חיים). כ- 15% – 10% מהאנשים באוכלוסייה הכללית אלרגיים לתרופה אחת או יותר, אך במרבית המקרים לא מדובר באלרגיה שיכולה לגרום לתגובה מידית.

התרופה השכיחה ביותר, המדווחת ע"י המטופלים כגורמת לתגובות אלרגיות היא: פניצילין.
מדובר באנטיביוטיקה, שנחשבת יעילה מאוד להרג חיידקים ולמניעת זיהומים בפציעות, בכוויות ובפגיעות שונות ושכיחות תופעות הלוואי שלה נמוכה.

מסבירה האלרגולוגית פרופ' רונית קונפינו-כהן: "אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצילין חיונית לטיפול יעיל במגוון זיהומים שכיחים. למטופל עם אלרגיה לפניצילין צריך לתת תרופות אנטיביוטיות חלופיות. הבעיה היא שהשימוש בהן מלווה בעליה בשכיחות תופעות הלוואי (בהשוואה לפניצילין), עליה בשכיחות הסיבוכים במהלך האשפוז, ואפילו עלייה בתמותה. אלא שיש פער משמעותי בין הדיווחים הקיימים של אלרגיה לפניצילין לבין קיום אמיתי של אלרגיה לתרופה זו, מה שגורם לעשיית פשרות לא מחויבות המציאות בטיפול הרפואי".

היא מוסיפה: "מה נכון לעשות כשמתעוררת דילמה האם לתת פנצילין? להיוועץ באופן מיידי עם אלרגולוג, שינחה את הצוות המטפל כיצד אפשר , חרף נשיאת כותרת האלרגיה, להשתמש בפניצילין בבטחה".