מחקר מקיף שערך צוות כללית בחיפה וגליל מערבי, בו נותחו תוצאות בדיקות דם בקרב למעלה מ-22 אלף מתבגרים, הראה כי 18.45% מהם, בעיקר בנות, סובלים מחסר ברזל או אנמיה.
תקופת ההתבגרות הינה תקופה בה קיים סיכון להתפתחות אנמיה על רקע תזונתי. תקופה זו מאופיינת בגדילה וצמיחה מהירות, תזונה לקויה המבוססת על מזון מעובד או מזון מהיר, לחילופין צמחונות וטבעונות ומיעוט מקורות ברזל, נטייה להשמנה, נטילת תרופות שונות, עיסוק מוגבר בספורט ודימום וסתי-כל אלה מהווים גורמים תורמים לשיעור גבוה של מחסור בברזל ואנמיה בגיל ההתבגרות.
על רקע זה, החליטו יוזמי ועורכי המחקר: ד"ר מוטי חיימי מומחה ברפואת ילדים והמטואונקולוגיה מהמרכז לבריאות הילד של כללית בחיפה וד"ר גלית קוניק גולדז'ק – מנהלת השירות לתזונה ודיאטה של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי, לבדוק את היקף הבעיה במחוז הגדול בארץ, המתאפיין גם בגיוון רב תרבותי.
תוצאות המחקר, שפורסמו לאחרונה בכתב עת בינלאומי לדם ולימפה, מתבססות על מחקר חתך תצפיתי, שנעשה בקרב מתבגרים בגילאי 11-18 שנים, המשתייכים למחוז חיפה וג"מ של הכללית, אשר עברו בדיקות דם במהלך שנת 2014.
בדיקות הדם נבדקו לנוכחות של חסר ברזל (פריטין נמוך מ20 נ"ג/מ"ל) או אנמיה (המוגלובין נמוך מ12% גר').
מתוך 22,310 מתבגרים שנבדקו, 4116 (18.45%) –הדגימו חסר ברזל או אנמיה ועמדו בקריטריונים שנדרשו כדי להיכלל במחקר . מתוך אלה, 14.8% היו בנים,
ו-85.2% בנות. 2964 מתבגרים (13.2%) היו אנמיים, עם המוגלובין נמוך מ-12% גר' והמוגלובין ממוצע של 11.27% גר.ל- 1152 מתבגרים (5.16%) –היו ערכי המוגלובין תקינים, אך רמות פריטין (מחסני הברזל) היו נמוכות, מתחת ל-20 נ"ג/מ"ל, עם ערך פריטין ממוצע של 14.31 נ"ג/מ"ל.
ערכי ההמוגלובין הממוצעים היו הנמוכים ביותר בקרב מתבגרים בקבוצות הגיל 12.5 עד 15.5 שנים, ו-15.5-17 שנים. כמו כן, הייתה התאמה, באופן מובהק, בין חומרת האנמיה למין המתבגר, כשבמתבגרות היו ערכי המוגלובין נמוכים יותר.
רמות הפריטין (מחסני הברזל) גם היא תאמה באופן מובהק למין המתבגר (גבוהות יותר בקרב בנים) וגיל המתבגרים (נמוכות בגילאים גבוהים יותר).
למרות שכיחות התופעה, לא נהוג לבדוק ולהתייחס אליה באופן שגרתי. בישראל, מתבצעת ספירת דם רוטינית רק בגיל 9-12 חודשים, בכדי להעריך את רמות ההמוגלובין בתקפות הינקות.
מסקנת החוקרים מכללית היא שחסר ברזל ואנמיה – הינן תופעות שכיחות בקרב מתבגרים ויכולות להיות להן השלכות בריאותיות. על כן, יש להיות מודעים לבעיה זו, בגיל בעייתי זה ולנסות למנוע ולגלות זאת בהקדם. חשוב להעלות את המודעות בקרב בני הנוער והוריהם, הצוותים הרפואיים והדיאטניות כך שיקפידו על תזונה מותאמת לאספקת מקורות הברזל הנדרשים בגיל ההתבגרות.
ד"ר מוטי חיימי מסביר:
ניתן לראות אנמיה של חסר ברזל בתקופת הילדות – בעיקר בתינוקות הניזונים מחלב פרה.
הפיק השני הוא תקופת ההתבגרות – שגם בה קיים סיכון להתפתחות אנמיה על רקע תזונתי. תקופה זו מאופיינת גם היא בגדילה, צמיחה מהירה לגובה ובניית שריר.
לברזל חשיבות רבה לתפקוד הגוף, הן כמרכיב חשוב של ההמוגלובין (החלבון הנושא את החמצן בדם), והן לתהליכים מטבוליים ואנזימטיים שונים, כולל במוח.
לכן, גם כאשר רמת ההמוגלובין תקינה ולא נגרמה עדין אנמיה, חסר ברזל- לכשעצמו- יכול להתבטא בעייפות, קשיי ריכוז וחשיבה, עם השלכות על ההישגים בלימודים, שינויים במצב הרוח וקשיי זיכרון.
כמו כן, עלולה להיות פגיעה בכושר הגופני המקסימלי (Maximum physical capacity).
לכל אלה ייתכנו השלכות משמעותיות במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות, שהוא גיל בו בנוסף על הגדילה המואצת, יש גם כך תנודות רגשיות, צורך להתמודד באופן אינטנסיבי עם מערכת הלימודים, שינויים בדימוי הגוף ואתגרים חברתיים.
אנמיה קלה עלולה להיות לא מורגשת, אך עם ההחמרה באנמיה ניתן יהיה לזהות לעיתים מאפיינים הייחודיים לאנמיה מחוסר ברזל:כמו פצעים בחלל הפה וסדקת השפתיים (כיילוזיס), חריצים קטנים בזוויות הפה וקעירות הציפורניים (קוילוניכיה) – ציפורניים שבירות המקבלות צורה קעורה כשל כפיות.
כמו כן, ייתכנו יובש בעור ובשיער.
תיתכן גם תסמונת 'פיקה' (חשק לאכול מוצרים שאינם מזון דוגמת קרח, נייר או חימר).
חומרת התסמינים תלויה גם בקצב התפתחות האנמיה: כאשר היא מופיעה בהדרגה, מפתח הגוף מנגנוני פיצוי שמפחיתים את התסמינים.
כאשר המצב הולך ומחמיר, עלולים להופיע תסמינים כמו עייפות (עד עילפון), סחרחורות, כאבי ראש, דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה במאמץ וכאשר המצב מחמיר עוד יותר יופיעו אלה גם במנוחה, בנוסף על חיוורון.
מי שסובלים ממחלות לב וריאה רגישים במיוחד לירידה ברמות ההמוגלובין, ומצבם עלול להחמיר באופן ניכר כתוצאה מאנמיה.
במקרים קיצוניים, רמות ברזל נמוכות מאוד, שאינן מספקות את החמצן הדרוש לאיברים חיוניים, עלולות לדרדר את הגוף למצב של שבץ מוחי או אף התקף לב.
