מלחמות, אירועי טראומה, מחזות לא פשוטים ואירועי לחץ מורכבים, הם חלק מחייהם המקצועיים של עובדי המרכז הרפואי רמב"ם, אך אירועי ה-7.10 הפכו לשבר גדול גם עבור מי שצריכים להיות חזקים למען הכלל.
הזוועות שאירעו בדרום המדינה, לצד האיום העומד וקיים מצפון, והמעורבות האישית או הלאומית של כולנו בהשלכות המצב, הובילו מאות מעובדי המרכז הרפואי רמב"ם לפנות לצוות התמיכה בצוותים בחירום ומשבר.
"מאז תחילת המלחמה ועד היום, יש לנו בממוצע בכל יום, מעל לעשרה מפגשי תמיכה פרטניים, וכעשרה מפגשי תמיכה בפורמט של צוותים", מציינת ליאת אריאל, מנהלת השירות הפסיכולוגי ברמב"ם, המרכזת את הוועדה, "אנו נותנים מענה טלפוני גם בשעות מאוחרות ובסופי השבוע. הפניות מגיעות מכל מחלקות ומגזרי בית החולים, ביוזמה ישירה של העובדים או בתיווך של המנהלים וחברים לצוות. אנשים זיהו את הצורך בתמיכה כבר בתחילת האירועים ופנו אלינו. בשלב הזה, יש כבר מנגנון יזום ומבוסס של הוועדה, שפועל באופן קבוע ונותן מענה לכל מי שצריך".
בכל מקרה של פניה לעזרה, עוברים העובדים לטיפולם המסור של אנשי צוות התמיכה הרב- מקצועי, וצוות השירות הפסיכולוגי ברמב"ם, ומולם הם מעלים את תחושות המתח והחרדה, העצב והמועקה, הנסיבות האישיות למצוקה, את הקשיים השונים בתפקוד, כל אחד והסיפור האישי שלו בתוך המצב הכללי המשותף. הצוות המקצועי נותן הכרה לתחושות השונות ומציע דרכים אפשריות להתמודדות, בדגש על גיוס המשאבים האישיים, הארגוניים והחברתיים העומדים לרשותם. צוות המטפלים נמצא בקשר עם רווחת העובד במשאבי אנוש ומרפאת פרסונל, וער לצרכים של אוכלוסיות שונות בקרב הצוותים, כך למשל, נפתחו קבוצות זום שמאפשרות מענה פסיכולוגי להורים מקרב העובדים.
"המצב מאוד מורכב ויש לו פנים רבות״, מסבירה אריאל, "האירועים הקשים עוררו תחושות הלם ומצוקה, דאגה רבה, תסכול וכעס, וכאב נפשי. יש מי שקרוביהם נפגעו, נפלו, נרצחו או נחטפו, ויש לכך השפעה רבה על כולנו במעגלים השונים. יש עובדים שפונו מבתיהם, אצל רבים, הילדים, הנכדים, או בני הזוג משרתים כעת בחזית ובעורף, ויש מי שהמלחמה מעוררת אצלו תחושות אובדן קודמות וזיכרונות ישנים וקשים. זו סיטואציה קשה להכלה ולעיכול, ויחד עם זאת עובדי רמב"ם חיוניים ומצופה מהם לעמוד במשימות הטיפול, הצלת חיים ושמירה על החיים. אנו יודעים שההכרח לתפקד, תחושת השייכות והחיבור למשמעות- מסייעים בזמנים קשים של אי-וודאות״.
מטפלים במטפלים
בתמיכת הנהלת רמב"ם מתוך ההבנה שנושא החוסן הנפשי הינו משמעותי ביותר כעת – העידוד לפניה לתמיכה רגשית מופנה אל צוותי המרכז הרפואי ללא הרף, מספרי טלפון של צוות התמיכה נשלחים מדי יום בתפוצה רחבה, המידע מופיע על גבי שומרי המסך והמסר עובר מפה לאוזן. "חשוב לפנות לעזרה כשזקוקים לה. כולנו באותה הסירה ויש לנו כלים טובים ואפקטיביים לסיוע, אנו מציעים ליווי קשוב וחם, תמיכה, חיזוק ועיטוף", מבהירה אריאל, "גם במקרים בהם יש צורך בהתערבות מהותית וממושכת יותר, יש לנו כתובת. המפגשים מקבלים פידבק חיובי מאד. העובדים מביעים תחושת הקלה, הכרת תודה והערכה על כך שקשובים וזמינים להם בשעה קשה. המפגשים פנים אל פנים עם הצוותים נותנים תחושת חיזוק כוחות והכרות עם הקשיים ודרכי ההתמודדות של כל אחד ואחת מהעובדים, ובעיקר- מאפשרים להרגיש שהם חשובים ומשמעותיים ושיש מי שרואה אותם ודואג להם. בימים האלה, זה לא מעט".
מנקודת מבטה המקצועית, והאישית – אריאל מסבירה כי השאיפה לשמירה על הנפש, רלוונטית לכולנו. "חשוב שנגן על עצמנו, גם במובן הזה, באופן שימשיך לאורך הדרך ויהיה איתנו גם אחרי המלחמה", היא מדגישה ומפרטת, "מינון חדשות, רשות פנימית לדאוג לרווחה שלנו, חזרה במידת האפשר לשגרה הטובה האפשרית- כלומר לעיסוק בספורט, מוסיקה, או תחביבים אחרים, דברים שעושים לנו טוב. תשומת לב לבסיס שלנו- לחשיבות בשמירה על הרגלי האכילה גם אם התיאבון נפגע, ולצורך בשמירה על השינה והיגיינת שינה, כדי שניתן יהיה לכבות בהדרגה את מצב הערנות הרבה לאורך היום ולאסוף כוחות. וכמובן, קשר ומגע אנושי- אין לו תחליף. אלו דברים מהותיים וחשוב שכל אחד מאיתנו יבין שהחוסן הלאומי מתחיל בחוסן האישי, ושגם במובן הזה – יחד ננצח".
