שנה טובה ומבורכת ושבת שלום.
הֲבָה נָלִין וְנַעֲתוֹר
לֹא בְּשׁוֹפָר אָבָל בִּקוֹלוֹת רַבִּים
נַעֲתוֹר וגָּם נַשְׁמִיעַ קוֹל תַחֲנוּנִים
לְאָדוֹן הָאֲדוֹנִים לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים
וְנֹאמַר חוּס עַל עַמְּךָ אַב הָרַחָמִים
אָנָא הֲסֵר מֵעָלֶינוּ כֹּל פֶּגַע וְכֹל נֶגַע
וְסַלֵּק מְעַל יִשְׂרָאֶל כֹּל זוֹמֵם רֶשַׁע
שֶׁיָּד צָר תִקְצַר וְיָד יִשְׂרָאֵל תִּגְבַּר
זֶה הִבִטִיחַ ה' לְעַמּוֹ בָּרוּךְ שֶׁאָמַר
וְכִי הַפַּעַם אֵין בְּצָרַת רָבִּים נְחָמָה
הָעוֹלָם וְעַמֶּנוּ עִמּוֹ הֻכֵּנוּ בְּתַדְהֱמָה
זְעֶר מִזְעֶר וְלֹא נִרְאָה הִפִּיל אֵימָה
לַשַׁוְא נִרְטוֹן נִתְלוֹנֵן וְנַעֲלֶה חֶימָה
שִׂמְחַת הֶחָג לֹא תֻּשְׁבַּת הִיא עַזָּה
וְכִי כֹּל הַמִּתְרָחֵשׁ אִישׁ לֹא חָזָה
נַעֲתּוֹר וְנְבַקֶּשׁ שַׁוְעַת רַבִּים שְׁמַע
עֲשֶׂה נָא וְאַל תֵּאָחַר לְמַעַן נִוָּשַׁע
וְנִתְפַּלֵל גָּם שֶׁבּוֹא תָּבֹא הַתְּשׁוּעָה
בְּשַׁבָּת בְּלִי שׁוֹפָר בְּאֵין גָּם תְּרוּעָה
נִקְרָא בּקוֹל וְנֹאמַר שְׁמַע צַעֲקָתֶנוּ
וְאַנָּא הֲבֵא אֲרוּכָה וּמַרְפֶּה עָלֶינוּ
ראש השנה לבריאת העולם .
היום הרת עולם אנחנו אומרים, למען ידע עם ישראל ועמי העולם כי ביום זה ברא אלהים את השמים והארץ וכל היקום, ולכן מנין השנים לפי התנ"ך מתחיל לְכֻלֵּא עלמא ב-א' בתשרי. לעומת זאת , עם ישראל כעם קם והיה לעם בחודש ניסן הוא החדש השביעי לבריאת העולם וזה מועד היותו לעם. וכי לא מצאנו מנין תולדות העולם, העם והאדם, מתחיל ביום"הולדו או ביום מותו והסתלקו מן העולם" של אדם מן העולם. לא ברור מדוע דבר זה איננו מקובל על הנצרות והאסלאם. שנת התשפ"א דהיינו שנת 5781 שנה לבריאת העולם, שמקבילה לשנת 2020/2021 רש"י אומר בפתח פרושו לתורה (ממדרש תנחומא) ,כי הקב"ה היה צריך להתחיל את המנין מחודש ניסן, אלא שהוא פתח את התורה בבראשית לאמר: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, ךכן הוא ברא את גם ארץ כנען ,רצה נתנה לכנענים רצה נטלה מהם ונתנה לנו(לישראל) . זה אחד ההסברים לקביעת מנין השנים מיום בריאתה ולא מיום הופעתו או מיתתו והעלמו של בן אנוש, כפי שהנצרות נוהגת בְּקָבְעָה מנין השנים מיום לידתו או מותו של ישו, ואחריהם כך נהג האיסלאם בקבעו מנין השני מיום שהגר "נביא המוסלמים" מוחמד ממקום הולדתו המכונה "שָׂנָה הַגְ'רִיָּה". כלומר שנת ההגירה של מוחמד . לעומת זאת נאסר על בני ישראל לשנות את הכתוב ולא לראות בבריאה כתאריך למינן השנים. ולא לזכרו של אדם או נביא , כאן המקום להביא דעתו של "הנשר הגדול" רבנו משה בן מימון – הרמב"ם שכתב אל ילך אדם לקברות צדיקים, שצדיקים לא צריכים שיזכרו אותם על ידי ביקור בקברם כיון שדבריהם הם הם זכרונם. לא בכדי נאמר על משה במותו, "מקום קבורתו לא נודע", הוא הנחיל לנו את התורה ודבריו בתורה מנציחים אותו באשר נשמתו נמצאת תחת כסא הכבוד ודבריו חיים וקימים לעד.
התורה מקור האמונה של עמים רבים .
אף על פי שחוקי התורה הם יסוד מסד של עמים רבים , לא שהם מתעלמים מהכתוב בתורה שמצוטט על ידם ב"ספרי הַקֹּדֶשׁ שלהם", אלא הם אינם אומרים דבר בשם אוֹמְרוֹ ואינם מתכחשים לתורה כאשר הנצרות קוראת לתורה "הברית הישנה" והאיסלאם קורא לה (תורה) "תַוְרָה" או אִל כִּיתָאב אִל מוּקַדַּס (הספר המקודש) ואף על פי כן הם מתכחשים לכתוב בו בדבר הברית שבין עם ישראל ואלהים . בעוד הנצרות מכירה בזכות ישראל על ארצו, ערבים (דהיינו אל- ערב הבדווים) מתכחשים לכתוב בתורה אשר כאמור לפי הקוראן התורה מקודשת הַמְּכֻנָּה (אִל כּיתָאב אִל מוּקַדַּס). כי לטענתם העם "היהודי" שֶׁׁיָּשַׁב בממלכת יהודה איננו "בָנִי אִיסְרָאְיל (בני ישראל) שנזכרו בתורה הם גם טוענים שהתורה שמשה הוריד מן השמים איננה וכי התורה שאני קוראים בה ומקדשים אותה יום יום, לא זאת שנתנה בסיני. ועוד על אף שבקוראן (בַּמִּקְרָא שלהם) מכה ומדינה מקודשות לאיסלאם, הן קבעו גם כי בר הבית מקודש להם כי כי בדרכו של מחומד לשמים פנה לבית המקדש מעשה שנקרא אל- מעראג' כלומר או عرج =סטה בדרכו לשמים בּרָכְבּוֹ על חמורו שנקרא אל- בּוּרָאךּ ובכך נתקדש הר הבית כמקום מקודש שני לאיסלאם. ברם המוסלמים אינם כופרים בַּכְּלָל הקובע כי על פי שני עדים יקום דבר, ועל שלשה עדים לא כל שכן. והרי בדבר קיום תורת ישראל יש שלושה מעידים על קיומה אלה הנצרות והאסלאםואיל ספר "הברית החדשה" יש שני עדים המעידים: הנוצרים וְהָאִסְלָאם ובאשר "למקרא", דהיינו "הקוראן" יש עֵד אחד הוא האסלאם בלבד. ממש בימים אלה , חלה תפנית במקום עֶרֶס האיסלאם באזור מכה ומדינה היא ערב הסעודית וּבְאִל בַחְרֵין וּבַאֲמִירוֹת, חזרו אל הכתוב אשר מאושש זכות ישראל על ארץ ישראל לגבי חלק מן הארץ אשר מנהיגי עולם הכירו בו בשנת 1947, אלא שבאותה עת גם הכירו בָּעֻבְדָּה שחלק מארץ ישראל נכבש על ידי אִל עָרָבְ (הבדווים) בתקופת התפשטות האיסלאם , וחלק מהם נשאר בארץ ונמצא בשנת 1947 , דבר שהביא להחלטת אמות העולם להכיר בחלק מארץ ישראל כשטח טריטוריאלי להם, שמשום מה הבריטים אשר קבלו המנדט על הארץ בשנת 1922 קראו לה פָּלַשְׂטִין שם שבמקורו בשם פְּלִשְתִּים כי הרי אין כל מקור היסטורי עתיק לַשֵׁם פָלַשְׂטִין,(فلسطين) כמו שיש לשמות ישראל ויהודה.
דברי פרדה ואזהרה של משה לעם ישראל
משה בהיותו ברגעי חייו האחרונים בבואו להיפרד מעם ישראל , דבר אליהם בשירה , זה אשר אנו עושים מדי שבת בשבתו, לפתוח בשירה ולחתום בשירה, כי כך הדברים נקלטים ונשמרים היטב או טוב יותר מן דברי הטפה רגילים. בְּדַבֵּר משה אל העם אמר : הצור תמים פעלו כי דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא . דברים אלה נאמרים היום לאזרחי ישראל, ברם רש"י ביטא זאת באמרו כך: אף על פי שהצור הוא סלע חזק בְּדַמּוֹת משה את אלהים לו, כאשר רואה ישראל אינם מקים את מצוותיו, הוא מביא פֻּרְעָנוּת על אלה שעוברים על רצונו, דהיינו חוטאים כלפיו, וזה גם פוגע באלה העושים דברו. ובכל זאת אלהים עושה זאת לא בזעף, אלא בצורה מודרגת תחילה באזהרה ואחר כך ברמז ובישוב הדעת ובמשפט צודק , כי הקב"ה תָמִים פָּעֳלוֹ, אלא שהדור הזה, איננו נשמע לאזהרותיו ועל כן המצב הולך ומחמיר, העם מתגלה כעם עִקֵּשׁ וּפְתַלְתּוֹל ולא מְקַיֵּם אשר נצטוה לקים ולעשות . העם איננו נשמע למצות חכמים מלומדה ובימינו איננו עוטה מסכה ולא שומר מרחק , ובכך הוא פוגע בעצמו ובזולתו ורוטן: למה ולמה לא עושים דבר זה או אחר , בעוד הוא נמנה על מפירי צו ומשפט כדור תַּהְפֻּכֹת המה בנים לא אֵמֻן בָּם. ומשה מזהיר את העם באמרו להם: שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תְּצַוֻם את בניכם לשמור לעשות .. (לב מו) למען נחיה בטוב ונתן לאחרים לחיות בשלוה ובבריאות שלמה. ולזכור עוד :
זֶה הָיָה פָּעַם זֶה הִתְרָחֵשׁ שַׁב לוֹ וְהִתְחָדֵשׁ
לָמָה נִגְזָר עָלֶינוּ לִסְבּוֹל בַּגּוּף וּלְהִתְרוֹשֵׁשׁ
בְּרַם זֶה הוּא חֵטְא קַדְמוֹן עוֹד בִּבְרֵאשִׁית
רַק בָּא אָדָם לָעוֹלָם הוּא הֵפֵר צָו וְהִשְׁחִית
וְכַך הִתְרָחֵשׁ רָאָה קָיִן אָחִיו הֶבֶל וּבוֹ קִנֵּא
קַם קָיִן מִיָּד בְּחֵמָה וְנָטַל מְאָחִיו הַנְּשָׁמָה
לְפִיכַךְ קָבַע אֱלֹהִים עֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה
לְהִרְהוּר בַּחֲטָאֵינוּ לְתַקֵּן דְּרָכֶינוּ וְנָשׁוּבָה
נְהַרְהֵר בְּמַעֲלָלֶנוּ נְצַיֵּט לַצָּו וּנְבַקֵּשׁ מְחִילָה
וְלָחוֹשׁ אַחְרָיוּת מוּל אַנְשֵׁי בֵּיתֶנוּ וְהַקְּהִלָּה