כו' בכסלו התשפ"א (12/12/2020)
שבת שלום קהל קדוש.
קִנְאַת אָחִיםֹ
נֶאֱמַר כִּי קִנְאַת אָחִים מוֹלִידָה אֵיבָה
מִכָּאן מִלְחֶמֶת אָחִים זֶה הַמַּהֲלָךְ הַבָּא
רֵאשִׁיתּה בַעֲבָר הָיָה בֵּין הֶאָחִים בָּעָם
יִצְחַק וְיִשְׁמַעאֵל יוֹסף וְאֵחָיו קִנְאוּ גָּם
וְקָרָה הָרָע מִכֹּל פָּעֲמָיִם חָרְבָּן
תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב-יוֹסֵף נוֹעֲדוּ לְהַמְחִישׁ
מַדּוּעַ זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁמַכִּירִים הַתַּרְחִישׁ
יום יום הקרע הולך ומתרחב בימינו
אָז זֶה הָיָה חֶבְלֵי לֵידָה הַיּוֹם לְפוֹרְרֵנוּ
אָז אֱמוֹר הַצִּילֵנִוּ נָא מְעַצְמֶנוּ
דִבְרֵי הַתּוֹרָה נוֹעֲדוֹ לְהַזְהִירֵנוּ מִצָּרָה
לַחֲדוֹל מְחֶזְיוֹנוֹת הַמְלַבּים אֶשׁ וּבְעֵרָה
הַטּוּ נָא אָזְנָיִם וְהַאֲזִינוֹ לְהִרְהוּרֵי הַלֶּב
וְהֲרֵי בַּאֲטִימַת אָזְנָיִם נִתְנַסֵּינוּ הֵיטֵב
סֵרַבְנוּ וְמָצָאנוּ בֶּיתֶנוּ חָרֵב
שִׁלּוּב חַיֵּי יַעֲקֹב בְּחַיֵּי יוֹסֵף
מה מצא הכתוב לשלב חיי יעקב בחיי יוסף כפי שזה נאמר: אלה תולדות יעקב יוסף .(לז/א) המדרש רצה ללמדנו כי פְּרָשַׁת חַיֵּי יוסף היא השלמה ותיקון של חיי יעקב . מדרש רבה מביא את הדברים שקרו ליעקב ואשר קורים גם ליוסף. שתי אמהותיהם היו עקרות: רבקה עקרה וילדה שני בנים ורחל עקרה וילדה שני בנים יוסף ובנימין. רבקה התקשתה בלידתה שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה (וישלח כה/כב) גם רחל אמו של יוסף התקשתה בלידתה את בנימין ומתה. יעקב נרדף על ידי עשו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגּוֹ גם יוסף נרדף על ידי אֵחָיו שבקשו להרגו. יעקב נתגדל ונקרא ישראל בחלום, יוסף נתגדל בחלומו חלומות שגדלו אותו.כשליט. יעקב ירד למצרים בבורחו מעשו אחיו גם יוסף הוּרַד למצרים על ידי אחיו ששנאו אותו. יעקב אומר ללבן גְּנֻּבֹתִי יום וְגְנְּבֹתִי לילה . גם יוסף אומר לפרעה: גְּנֹּב גֻּנַבְתִי מארץ העברים ויש עוד דברים דומים שקרו ליעקב ואשר קרו גם ליוסף , יעקב ירד למצרים ויוסף הורד למצרים. יעקב נשא נשותיו בחוץ לארץ כנען וזה נשא אשה במצרים. יעקב מת במצרים ויוסף מת במצרים. יעקב הועבר ממצרים כדי להקבר במערת המכפלה, וזה מת במצרים וארונו הועלה לארץ. גם רש"י מסתמך על המדרש, אלא שהוא מתאר את הדמיון בין יעקב לבין עשו אחרת. זה מתחיל באמרו: אלה מול אלה והכונה, יעקב מול יוסף, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, בארץ כנען אחרי שיצאו או הוצאו ממצרים . מדרש אגדה דורש : תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים: אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל לפיכך יוסף בן רחל הוא החשוב בעיניו ושהיה זיו איקונין כלומר הדר פנים של יוסף דומה לפני יעקב וכל אשר ארע ליעקב ארע ליוסף : זה נִשׂטַם כלומר היה שנוא וזה נשטם , זה אָחִיו מבקש להרגו וזה אֵחָיו מבקשים להרגו , מכאן נסמכו הדברים של תולדות יעקב בתולדות יוסף. הענין שיוסף גם נהג להוציא דּבַת אֵחָיו רעה בעיני אביהם יעקב, לכן שנאו אותו. זאת תוצאת ליבוי שנאת אחים, סופה שתביא רעה על הכל. מכאן אנו מזהירים עצמנו שוב ושוב כי הרוצה לזכות במעמד מנהיג נכבד אינו צריך לפגוע במתחרהו, כל שצריך להוכיח את יכולת המנהיג בקיום הבטחתו ביושר ובמעשים שאדם טוב וישר נוהג בהם .
יוסף שנמכר לעבדות, לא הודיע לאהיו ואחיו על הצלחתו
יוסף נהג בשתיקתו ובאי גילוי מעמדו במצרים , מדה כנגד מדה. יכולים היינו להבין התנהגות יוסף שלא רצה לבשר לאחיו ולהשאירם נטולי ידע עליו כמעשה ענישה מצדו, ברם קשה להבין מדוע לא יִדֵּעַ את אבין שאהבו מאד ולא נחמו מיגונו. המדרש מתיחס לשאלה זו ושוב משוה בין התנהגות יוסף שדומה להתנהגות אביו יעקב. מה יעקב פרש מאביו עשרים ושתיים שנה ולא קים מצות כבוד אב ואם, אף יוסף עשה כן. דברי המדרש על אי קיום מצות כיבוד אב ואם, כמצוה חשובה מאד. לא בכדי עֵשָׁו הרשע נזקפת לזכותו מצות כבוד ואב, כי הרי הוא נשאר עם אביו יצחק כל השנים טפל בו וסעדו ויקב לא עשה זאת. חז"ל אומרים בשבחו של עשו על קיום מצוה זו. אין לראות בבריחת יעקב מעשו כצידוק לאי כבוד אב ואם על ידי יעקב. גם יוסף נהג כך באביו ולמעשה הוא נענש על הוצאת דבת אחיו רעה בכך שלא יכול היה לקיים מצות כיבוד אב , כי אמו כבר הרי אמו מתה בדרך אפרתה. המסקנה שניתן להפיק מכל האמור כי על כל אחד מישראל להיזהר שלא להתנהג כיוסף שהוציא דבת אחיו רעה,,למרות חיבתו של הקב"ה ליוסף בזכות חבתו ליעקב הוא נענש על התנהגותו כפי שלמדנו לדעת איך נענש, לרבות בעלילה שהעלילה עליו במצרים אשת פוטיפר, שגלגלה אותו לכלא. חז"ל באמריהם ודבריהם על חי אבותינו הצדיקים , מלמדים כי בתורה אין משוא פנים, בלי הגזמה ואין העדפה ואין משוא פנים במשפט, אף לאבית הָאֻמָּה והצדיקים שבזכותם עם ישראל חי וקים וכל חטא ופשע גררו אחריהם מיד בסמוך לעשיתם הָעֹנֶשׁ הראוי לכך., "חוסך שבטו שונא בנו" הפך לכלל בחיים. מכאן הסולח לעושה עולה למרות שעשה מעשים טובים וחשובים במהלך היותו בעל עמדה, חובה להוקיעו ולפעול כדי שישלם על חטאו, ועל ספוק תאוותיו. ואין נפקט מינא אם האדם עשה גדולות ונצורות במילוי תפקידי זו חובתו, אין בכך כדי לטהר את השרץ. סמיכות פרשת יהודה ותמר למכירת יוסף מלמדת אותנו כי יש וגם מנהיג איש בעל בעמו, חוטא או טועה, עליו לשלם על חטאו וגם לנהוג כיהודה כפי שנהג בכלתו בפני קהל עם ועדה אמר : צדקה ממני (לח/כו) .
מוסר השכל נִתַּן ללמוד מההתרחשויות בפרשה.
בפרשת יוסף ואשת פוטיפר-אשת אדונו ששדלה אותו לדבר עברה, מלמדת בעיקר איך האדם צריך לשמור על יצרו ולא להכנע לתאוותיו, על זה נאמר: איזה הוא גיבור – הכובש את יצרו, ונאמר עוד בענין זה טוב ארך אפיים מגיבור (משלי טז, לב);. מה עשה יוסף כבש את יצרו וימאן (לט/ח) המלה וימאן נתן לה טעם מיוחד מטעמי המקרא , למען הדגשת מאבקו הקשה של יוסף בקרבו כדי לעמוד בפיתוי , עמידה זו בפיתוי הקנתה ליוסף התואר "צדיק" "יוסף הַצַּדִּיק". לא בכדי מצאנו בפסוק השני שפותח את הפרשה כתוב: "אלה תולדות יעקב יוסף" הטעמים שם מלמדים על כונת כותב הטעמים להדגיש תולדות יוסף יותר מתולדות יעקב. כי מכאן מתחיל תהליך התהוות עם ישראל דוקא מחוץ לארץ כנען במצרים, לקורא נדמה כי הדבר החשוב בפרשה הם תולדות יוסף ולא יעקב. יוסף הוא שגרם ליעקב – ישראל לרדת מארץ אבותיו פעם נוספת והביאו עם כל צאצאיו כשבעים נפש לנכר. ירידה זו למצרים היא כירידת ישראל הראושנה מהארץ לגולה קרי לגלות. היתה ראשית הירידה של חלקי עם ישראל לאורך הדורות להתרחש, בלל ההנאה הזמנית וגורמת ליורד להשתעבד ליצריו ולהנאותיו ולעשרו , אך לא למנוחתו ולא לנחלתו. כי הרי אל המקום אשר ירד יעקב ועתיד לרדת עמנו פַּעֲמָיִם בחרבן בית המקדש, שהמיטו על עמנו אסון, ומשרצו לצאת ממקום אליו ירדו מרצון מצאו שערי הארץ בשובם אליה חסומה בפניהם. "הירידה" היתה קלה אך "השיבה" קשה ומלאה תלאות, שפקדו אותם שנלחמים על סילוקםעד ימינו אלה . דבר זה עצמו מלמד כי לא נכתבו תולדות הדורות שקדמו ליעקב , אלא כדי לספר את תולדות יעקב-ישראל וצאצאיו כעמו של הקב"ה שסיסמתם: "מעטים נגד רבים" . זה קבל ביטוי בימי החנכה שחלים בפרשה זו וזה גם נועדו לדבר על כמות מול איכות שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.. (עובדיה א' יח') להסביר משמעות "מעטים נגד רבים" שהיא מנת חלקו של עמנו לאורך הדורות. רש"י מביא בענין משל המרגליות שכדי לגלותן צריך לנפות תלי תלים של חול ואבנים וחצץ והתיחס רש"י גם לפסוק בעובדיה בקשר לפחמי בעל "הפחם" (האדם שמחזיק באש) ולפשתני בעל "פשתן" שניצוץ אש של הפחמי מכלה כהרף את כל הפשתן של הפשתני.
הַשְּׁאִיפָה לְחַיִּים טוֹבִים שֶׁתִּתְגַשֵּׁם
וּבִלְבָד אִם חוק וּמִשְׁפָּט נֵדַע לְקַיֵּם
וְנִשְׁאַף לְהַגְשִׁים זֹאת בָּעוׁלָם הַזֶּה
וּלְהַבְטִיחַ שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא בּוֹ נֶחֱזֶה
וּבְכַך יִיטַב לָנוּ מִזֶּה וּמִזֶּה
כֹּל שֶׁצָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַל צֶלֶם אֱנוֹשׁ
וּמִמַסִּית וּמַדִּיחַ אַל נֵחַת וְנַחֲשׁוֹשׁ
לָדַעַת לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְמַצָּג שָׁוְא
זֹאת כְּדֵי לְהֵנוֹת מִפְּרִי עֲמָלֵנוּ עַכְשָׁו
בְּחֲנֻכָּה לְאוֹר גָּדוֹל נִכְסַף
נְבָרֵךְ עַל הָאוֹר הַמְּאִיר וְנוֹטֵעַ תִקְוָה
לְמַעַן יַּשִּׂיג עַמֶּנוּ כֹּל שֶׁרָצָה וְלוֹ קִוָּה
נַרְעִיף זֶה עַל זֶה רֹב אַהֲבָה וְרֹב חִבָּה
עַתָּה וְאֶת שְׂכָרֵנוּ נְקַבֵּל בּעוֹלָם הַבָּא
וְזֹאת בִּזְכוֹת הַרְבֶה אַהֲבָה
בְּכַך יֵטִיב אָדָם עִם עַצְמוֹ וְעִם הַזֻּלָּת
וְזֶה בְּהֶשֵּׂג יָד וּבְרֹב רָצוֹן טוֹב נִשְׁלַט
וְדָבָר אֲשֶר מִמֶּנּוּ אֶצְלֶךָ יֵּשׁ וְלֹא חָסֵר
הַעֲנֵק מִמֶּנּוּ לַזֻּלָת וְלַנִזְקָק הַמִּתְיַסֵּרזֶה אֲשֶׁר מְבַשֵּׁר הַמְבַשֵּׂר