פרשת השבוע בהעלתך התש"ף

בָּאוֹר יֵשׁ תְּשׁוּעָה

הָאוֹר  עוֹלֶה  וְהָחֹשׁךְ סָבִיב יוֹרֵד

וּבְסלּוּק הַחֹשֶׁךְ הָאוֹר שָׁם שׂוֹרֵד

הַחֹשֶׁךְ  כְּבַר הָיָה עַל פְּנֵי  תֵּהוֹם

בָּא הָאוֹר  בְּמַחֲנֶנוּ וּתָפַס  מָקוֹם

אֵין  זֹאת גְּזֵרָה לְהִמָּצֵא  בַעֲלָטָה

כְּשֶׁנַּעֲלֶה  אוֹר בַּמְּנוֹרָה כְּמִצְוָתָהּ

לְהָאִיר  דַּרְכֵּנוּ מְלֵאַת  חַתְחַתִים

מוּל צָר וְאוֹיֶב שֶׁבְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים

  לֹא לִסְמוֹךְ עַל דָּא וְעַל הָא כֶּ"יָדִיד"

הוּא בְּמִבְחָן לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד

וְהֲרֵי עֲצַת הַמְשׁוֹרֵר טוֹבָה וִידוּעָה

בְּעֵת מִבְחָן "אֵין  בָּאָדָם  תְּשׁוּעָה"

משמעות העלאת נרות במנורה

האם אלהים יוצר המאורות זקוק לאור שבני אדם יאירו לכבודו או למענו, אלא שהאמירה בְּהַעֲלֹתְךָ את האור יאירו גם יתר האורות , זאת כדי לסמל אחדות עם ישראל כמו המנורה עשוי מקשה אחת,  כגוף אחד כעם כגוף מוצק כמו המנורה מקשה אחת על כל גְּוָנָיו ודעותיו ואין הכונה בכך שהעם יהיה בעל דעה אחת וחשיבה אחת,  הכונה שאחדותו ואחידותו של עם ישראל באמונתו בה'. כמו שהנר המרכזי מעלה אורו כלפי מעלה כלפי השכינה ומשני צדדיו אורות יתר הנרות פונים כלפי אור הנר המרכזי, כך עם ישראל צריך להיות מְיַחֵד שֵׁם ה' כשפניו אליו, כי אורו של הקב"ה מזין את אורות שלושת הקנים מימין ושלושת הקנים משמאל, על זאת שואל רש"י למה זקוק הקב"ה לאורות של הנרות מימינו ומשמאלו אלא שהנרות מימינו ומשמאלו מקבלות אור מהקב"ה מנרו שבמרכז המנורה.אהרן עשה את את המנורה כפי שהורהו הקב"ה לעשותה "מקשה" אחת (כינוי לשדה אבטיחים ) . ברם משמעות "מקשה" כאן הוא  דא לדא נָקְשָׁן כפי שנאמר (בספר דניאל ה/ו)  זו מקישה על זו, דהיינו מקישה בעדינות, כדי ליצור צליל טוב היצוא מפי ישראל כחטיבה אחת  (ולא בדעה אחת) כי המחלוקת כשלעצמה מעשירה את האדם. מזה למדים שהעם צריך  להיות מאוחד כגוף אחד כמו גוף המנורה המיוצר מזהב ומעוצב בּקֻּרַנָס ומחותך לקנים ב"קשיל" מין מפסלת גדולה הַמְפַסֶּלֶת את המנורה, ושבני העם מעשירים זה את זה בדעותיהם ובמחשבותיהם. והכתוב מבהיר עוד כי את מבנה המנורה וצורתה הראה הקב"ה למשה בהר סיני. מי עשה את המנורה במדבר, דבר זה לא נאמר. יש מדרש אגדה המספר כי הקב"ה עשאה בעצמו, או שהיא נעשתה מאליה. בפרשת בהעלותך הדבר המהותי הוא העלאת האור במנורה ולא יצירת המנורה עצמה, למרות שהמנורה חשובה ושקולה כנגד מעמד נשיאים בחנוכת המשכן. כאשר תמו הדברים על המנורה עברה הפרשה לדבר על חֲנֻכַּת המשכן ועל הקרבת הקרבנות על ידי נשיאי העדה. זאת כי רצה הקב"ה שאהרן ושבטו – שבט לוי שמלאכתם חשובה לא פחות מטקסי חנוכת המשכן שהתורה תתרכז בהם. לכן נסמכה פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ לפרשת הנשיאים בפרשת נָשֹׂא אשר שם נאמר: ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אֲבֹתָם הם נשיאי המטות הם העומדים על הַפְּקֻדִים.(ז/ב) אמר הקב"ה לאהרן: חייך ! שֶׁלְךָ, כלומר מעלתך שלך, גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות כשהמנורה עשויה גוף אחד מלוכד יחד  כמו ישראל על  שבטיו.  

אלה מסעי בני ישראל  לצבאותם

משתמה עבודת הקמת המשכן וגם נוצרה המנורה המסמלת את אחדות העם ודבקותו באלהים כמתואר שם, בעת הדלקת נרות המנורה, אשר להבות נרותיה מ"ימין" ו"משמאל" פונות אל המרכז הנר המרכזי אל האלהים, אז יכול היה ישראל כעם להתחיל לנסוע במדבר ממקום למקום והנה שוב באורח מפתיע חוזרים אל יתרו, חותן  משה בעל שבעת השמות : יֶתֶר , יתרו, חובב, רְעוּאֵל, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל, קני. חובב, זה קורהכאשר מתחיל משה לדבר על מסעות ישראל לְצִבְאּתָם לפי השבטים שבראשם עמד דוקא "דגל מחנה יהודה" למרות ש"ראובן" הוא הבכור הוא מֻקַּם הוא חמישי או שישי כך גם מטה שמעון מֻקַּם במקום השישי או השביעי, זאת מפני שחטאו וחטאותיהם השפיעו על חשיבותם ומיקומם במסגרת צבא ישראל. ועוד חוזרים אל כהן מדין אל יתרו שמקבל מעמד חשוב על ידי משה, כמורה דרך לישראל בלכתם במדבר שנאמר:  ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם , לכה אתנו …(י/כ/ט)  כשמשה מנמק פניתו לְחָתְנוֹ כיון שמדובר בכהן מדין שהוא גם מנהיג חשוב במדבר : אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים .(י/לא) משה מוסיף עוד לאמר ליתרו מטעמי נימוס : והטבנו לך.(י/לב) משה בקש בכך לזכות לשיתוף פעולה של ישראל עם עמי המדבר, אף על פי שהקב"ה "שומר ישראל" מפגע רע, אלא שמשה רצה לנצל גם חָכְמָתוֹ של יתרו בעניני חוק ומשפט אשר עמדה במבחן בפרשת "יתרו" בכל הנוגע  ל"הפרדת הרשויות" והקמת מערכת שיפוט ושופטים בישראל, מכאן האמירה של משה "והיית לנו לעיניים" רומז בכך להערכת משה וישראל אותו  –  את יתרו כאומר לו : "אתה חביב עלינו כבבת עינינו, כגלגל עינינו" רש"י מבהיר, כיון שיתרו נתגלה כחכם ויודע לתת עצות טובות כפי שעשה זאת בעניני חוק ומשפט עם משה , אשר רצה להדגיש בכך את הַצִוּוּי ואהבתם את הגר (דברים י/יט) . ראינוכי יתרו דוחה את בקשת משה ועונה לו:  לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. (י/לא) כפי שלמדנו לדעת עצת יתרו למשה בכל הנוגע לחוק ומשפט, לרבות החלטות בית המשפט או בית הדין, שהיהו ל"הלכה מחייבת" דהיינו תקדים לפיו הולכים. לביסוס ההלכה מוקם "הסנהדרין" שמנה שבעים שופט לשמש  כבית משפט עליון אשר פסיקתו מחייבת את העם ונבחריו. זה הופך גם פסקי הדין שלו כמעין חוק כמו "החוק המקובל האנגלי" ה-COMMON-LAW אשר לפיהם העם, ילך כהלכה במשמעות חוק לכל דבר.   

העם מתאונן ומתלונן  

המתאונן נאחז בתואנה מִלְּשוֹן עֲלִילָה, (ראה שופטים יג/י בשמשון) כאן נאמר : וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים (מצאו תואנה לבוא בטענות) רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה.(יא/א) אילו היתה סִבָּה לאי שביעות רצון והעם היה מתלונן כי עַוְלָה נעשתה לו, היה הקב"ה מקבל זאת ומסלק את הָעַוְלָה ואת עושה העולה. אלא שישראל נהגו לפי: "וישמן ישרון ויבעט". כי הרי לא חסר אוכל כי נתן לו "מָן" הוא "לחם השמים" ואף על פי כן החלו ל"ההתאונן" . הדבר נראה ככפיות טובה משועת אלא שחכמינו הטילו האשם על "האספסוף" שהסיתו את העם להתאונן, אותו אסםסוף שנסתפח לישראל בצאתם ממצרים. לא שהקב"ה בוחן כליות ולב ראה בהתנהגות זו "כפיות טובה" באמרם: מי יאכילנו בשר?.זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חִנָּם את הַקִּשֻּׁאִים ואת הּאֲבַטִּחִים ואת החציר ואת הַבְּצָלִים ואת הַשּׁוּמִים (יא/ד,ה) זה שקר מוחלט כי לא רק שלא אכלו מאכלים אלה אלא כעבדים ומשועבדים גם עשו הלבנים כאשר תבן לא ינתן לכם (שמות ה/ יח) לא רק שלא אכלו חנם, אלא עבדו חִנָּם דרישת לבשר מביאה  את משה ליאוש ופונה לקב"ה: מאין לי בשר לתת לכל העם הזה (יא/יג)  כמטיל ספק ביכולת הקב"ה לספק בשר להמונים אלה, לכן השיב ה' למשה: "היד ה' תקצר" (יא/כג) התנהגות העם נראתה כעין מרידה במשה ובאהרן ובכך ככפירה באלהים, לא לשוא תופעת ההתאוננות מלוה את עמנו לאורך הדורות כולל בימינו אלה כששומעים מחאות כלפי המדינה כאילו היא גרמה לַמִּפְגַּע. זה דומה לאותו  חכם שאמר "תובעים ותובעים לפצות כל אחד על הפסד אשר לא המדינה גרמהו, והיו העם כמתאוננים, ומבקשים רחמים על עצמן אותו חכם שאל ומי ירחם על המדינה כאשר תהיה חלילה קֻפָּתָּהּ ריקה ולא תוכל לספק אמצעי הגנה בעת מלחמה מול אויביה הרבים. לעומת זאת אנו עדים לכך שעמים רבים מתקנאים בחכמת אנשיה שבמעשיהם העשירו את העולם בדעת ובחכמה ובתושיה.

יֵשׁ וְלֶרֶגַע  מִתְעַרְעֵר  הַבִּטָּחוֹן     וּלְפֶתַע שׁוּב מִבְחָן עַל סַף  אָסוֹן

 וְלא נמצא נָבִיא כְּמֹשֶׁה בַּהֲמוֹן   אָז אוֹבֶדֶת תּוּשִׁיָּה וְשׂורֵר דִּכָּאוֹן

עַם קְשֵׁה  עֹרֶף אֲנַחְנוּ  בָּעַמִּים    נִזְכּוֹר זֹאת  אָז נֶטֶל נֵדַע לְהָרִים

נֵדַע גָּם הַפָּעָם שׁוּב לְהִתְעַלּוֹת    וְנֵדַע אֶת גּוֹרָלֵנוּ  רַק בָּנוּ לִתְלוֹת

 הַמִבְחָן  תָּמִיד בְּהַרְחֲקַת זָדוֹן    לָדַעַת  הֵיטֵב לְדַבֵּר וְלִנִצוֹר לָשׁוֹן

 לֹא לְדַבֶּר סָרָה  בְּכַוָּנָה  טוֹבָה    וְלִנְצוֹר לָשׁוֹן  מִדָּבָר רַע זוֹ חוֹבָה

 אֵין מְחִילָה וְכַפָּרָה  זֹאת נֵדַע     נִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ וּמִפְּנֵי לָשׁוֹן הָרָע

 זֶה חַל עַל הֶדְיוֹט וּמוּרַם מְעָם    וְזֶה  אַף לֹא פָּסַח  גָּם עַל  מִרְיָם

 מוּסָר הַשְׂכֵּל יֶשׁ וְכַוָּנָה כֵּנָה פּוֹגַעַת  בַּזֻּלָּת אַף בְּלִי  כַּוָּנָה