בעקבות ההתעללות אתמול בחתולה ומעצרו של נער בן 16, החשוד במקרה, שירלי ספיבק בטור דיעה נוקב מתארת מצב קשה במציאות הישראלית

אני גרה בשכונה טובה בעיר שקטה
אני תמיד מקפידה לנעול את הדלת בלילות ולסגור את החלונות שמא יחליט איזה בחור שבא לו להיכנס ולגנו משהו בפעם השניה. הפושעים לא נתפסו, לא הוצבו מצלמות ולא הוצבו ניידות על אף שהיה גל פריצות בשכונה.

אני לא יוצאת לזרוק את האשפה בלילה, מי יודע מה מחכה שם.

אני לא יוצאת לעשות הליכה בשעה מאוחרת מדי או מוקדמת מדי בבוקר ובודאי לא בטיילת שליד הים, כבר קרו שם מקרי אונס.

אני לא הולכת בכלל לטיילת שליד הים כי האלימות שם בערבי הקיץ חוגגת, גם ביום.

אני לא הולכת לבריכות או לים בשבתות כי נמאס לי לראות אנשים רבים, לשמוע אותם מקללים, להציל תמנונים ודגים מהתעללות של בורים ולהתעצבן על כל האשפה כדאי שכמעט כולם משאירים ולקבל כמעט מכות כשמנסה להסביר למה לא כדאי.

אני לא שותה מכוסות בפאבים כי מי יודע אם איזה מניאק שם שם משהו.

אני לא הולכת לקולנוע כי נמאס לי שבועטים לי בכסא, עונים לטלפון באמצע ומשאירים לכלוך שמבייש את כולם.

אני לעולם לא אחנה בחנית נכים ולעד אתעצבן כשרואה אחר עושה זאת.

אני תמיד נועלת דלתות כשנכנסת לרכב כי מי יודע מתי מישהו יחטוף קריזה.

אני תמיד משאירה אוכל ומים לחתולים באופן נקי ומסודר ותמיד זורקים לי או מרעילים לי.

אני תמיד מתעצבנת בכבישים על כל אלה ש״גונבים״ כתום ועוברים באדום, על כל המסתמסים שחושבים שלא רואים אותם, על כל הפרסות הלא חוקיות והנהיגה המטורפת בתוך שכונות מגורים.

אני תמיד הולכת לסופר באמצע שבוע כדי לוותר על חגיגת הקללות והמריבות על החניות.

אני שונאת את כביש 6 והפרות המובלות עליו בחום מנקודה לנקודה רק כדי להישחט.

אני ממעיטה להגיב בפייסבוק בנושאים שנויים במחלוקת כדי לא לקבל מבול של איומים.

אני לא מזמינה משטרה כמעט אף פעם, כי הם חסרי תועלת במרבית המקרים.

אז מה הפלא שבחודש אחד אנו נחשפים לאונס קבוצתי של ילדה בת 11, להתעללויות אינסופיות בפעוטות, לאונס קבוצתי שצולם בשביל הצחוקים במדינה זרה, לאישה שרוצצה גולגלת של כלב, לקבוצת נערים שתקפה אישה מבוגרת, לנערים שבעטו בחתול ביתי והפיצו בוואצפ כי ״אחי קלוט איזה קטע״.

ואני עוד לא מדברת על התאונות הקטלניות שגובות חיים בכל יום, אני לא מדברת על הרכבים שמתפוצצים באמצע הרחוב ועל דרום תל אביב.

אני לא יודעת ממה עוד אני יכולה להימנע לפני שאיאלץ לעלות על מטוס בכיוון אחד ולהותיר את ישראל לבורות ולרוע.

האלימות פה גואה ויש גבול לכמה אפשר להאשים את החום או הממשלה. אז יש לי כמה שאלות שצפות? האם אנחנו פשוט חארות או שיש פה משהו ממש רקוב?
האם זה ״הכיבוש״ כמו שפעם אמרו, אולי החטא הקדמון של הקמת המדינה, השחיתות? או איזה גן יהודי מעוות?
האם זה הערבים? האם זה האתיופים? האם זה מעוטי היכולת? קשיי היום או האליטה הקטנה שמנהלת את המדינה?

ולמה מערכת השיפוט בישראל כה כושלת? למה אין ענישה למתעללים בפעוטות, בזקנים ובחיות?
למה המשטרה כל כך חסרת יכולת? זה הביצה או התרנגולת?
למה טוהר המידות בצה״ל יותר גבוה מטוהר המידות החברתיות שלנו ואיך זה קשור?

עוד בחירות, עוד ויכוחים על שמאל ימין, נמשיך להאמין שהבעיה הכי גדולה שלנו היא ביטחונית, להתעסק במי אמרה מה ומתי כשבעצם – אנו מחריבים פה את עצמנו לאט ובביטחון עד שנהיה מקסיקו או סודאן. כן, אני יודעת אנחנו מעצמת הייטק מודרנית – אז אולי נהיה גם וגם.
או שלאט ובזהירות כל מי שחכם ימצא לו מדינה אחרת שבה הוא לא צריך לנעול דלתות, לפחד לטייל עם הכלב ברחוב, לשתות חופשי בבר ואם יקרה משהו הוא יודע שרשויות החוק והשיפוט בצד הנכון.